מאות תיירים המבקרים בכל יום ב"ארמון הקיץ" בבייג'ינג, אתר ששימש בעבר כמקום משכנה של המשפחה הקיסרית, ודאי לא שמים לב שהם חולפים על פני אחד המתחמים החשאיים ביותר בסין – מטה המשרד לביטחון לאומי – הממוקם בסמוך לשם. זהו קן המרגלים הסיני, מקום המקביל ל"מוסד" הישראלי או לסי.איי.אי האמריקני.

במשך עשורים סוכנות הביון הזו ריגלה אחרי מדינות שונות, ביניהן ישראל ובעיקר ארה"ב. אולם רק מעטים מהמקרים ידועים מחוץ למעגלים המודיעיניים, והנושא זכה לסיקור מועט יחסית ושולי בתקשורת העולמית. כל זה בניגוד לדרמה שמתחוללת מאחורי הקלעים וההשלכות שהיא גובה.

העיתונאי דיוויד ווייז, מחבר הספר Tiger Trap על הריגול הסיני, שערך כ-500 ראיונות עם יותר מ-150 איש, מספר שרבים מהמרגלים הסינים חיים במתחם הזה בבניין מגורים הנקרא בסינית "צ'יֵאן מֶן" (דלת קדמית). "מיקומו של הבניין אמור היה להישמר כמובן בסוד, אבל חלק מהשכנים דיברו עליו", אומר ווייז.

ווייז מסביר שהמתחם החשאי מחולק ללשכות שונות. למשל, לשכה מס' 1 עוסקת בפעולות ריגול בתוך סין, אבל גם מגייסת סינים שצפויים לנסוע לחו"ל ללימודים, לעסקים או לחופשה; לשכה מס' 2 מנהלת את המרגלים ושולחת אותם לחו"ל תחת מעטה דיפלומטי בשגרירויות הסיניות או תחת מעטה של אנשי עסקים או אפילו עיתונאים; לשכה מס' 3 מוציאה לפועל מבצעים בטייוואן, בהונג קונג ובמקאו; לשכה מס' 4 אחראית על האזנות סתר וצילום; וכן הלאה.

אחד המרגלים שיצאו משם הוא לי פנג-ג'ה שערק לארה"ב ב-2004. לי, פטריוט סיני, התגייס בשנות ה-90 למשרד לביטחון לאומי ועבר תהליך הכשרה ממושך. חלק מההכשרה, הוא מספר לאפוק טיימס, נעשה ב"מכון ליחסים בין-לאומיים" בבייג'ינג, "גוף חשיבה" ענק הכולל יותר מ-500 חוקרים. המכון מספק להנהגה הסינית סיכומים של מגמות פוליטיות וכלכליות בעולם ומסמכים שהוציאו ממשלות זרות.

חלק אחר בהכשרה נעשה ב"מכון לניהול סגלים" שנמצא בעיר ליד שנגחאי, שבו מקבלים הסוכנים הסינים את ההכשרה האמיתית שציפו לה. במשך קרוב לשנה מכשירים אותם בנשק חם, אומנויות לחימה וכל מיומנות אחרת שמרגל צריך.

בתחילת שנות ה-2000 לי קודם לדרגת קצין מודיעין והתחיל להכשיר מרגלים אחרים ולהפעיל אותם. הוא שלח אותם למשימות ריגול בחו"ל שמטרתן לחלץ מידע מאנשי מפתח. לי מספר לאפוק טיימס שסוכניו היו מגיעים למדינה מסוימת ומסמנים את "המטרה" שרצו להוציא ממנה מידע, בדרך כלל פוליטיקאי או מנכ"ל של חברה גדולה, ויוצרים איתו קשר ראשוני. כשהיחסים התחממו הם הזמינו אותו לביקור רשמי או לטיול בסין ואז, בעת שהייתו שם, טמנו לו פח ושידלו אותו למסור מידע חיוני – שיטה שנחזור אליה בהמשך.

לפי ניקולאס אפטימיאדס, שהיה אנליסט לנושא סין בסוכנות הביון של משרד ההגנה האמריקני (DIA), הסינים משתמשים בעיקר בשתי שיטות ריגול: גיוס סינים שנוסעים לחו"ל כדי שיאספו מידע טכנולוגי; ורכישת חברות טכנולוגיה זרות. אולם מתברר שיש עוד כמה שיטות, ידועות פחות, שמשמשות באופן בלעדי את שירותי הביון הסיניים.

רשת ריגול של מדענים תמימים

לפני שנצלול לשיטות האלה, כדאי להתעכב על שיטה אחת נפוצה יחסית – שימוש במדענים סינים העובדים בחברות טכנולוגיה זרות. לא מדובר בסוכנים מקצועיים שהוכשרו לבצע ביון, אלא באנשים פשוטים מהשורה שהסכימו לשתף פעולה.

ווייז מספר בספרו על אחד המדענים האלה ששמו טאי וואנג-מאק. טאי עבד במשך שנים כמהנדס בתחנת טלוויזיה בעיר לוס אנג'לס, עד שבאוקטובר 2005 הוא ביצע שיחת טלפון מסתורית מאוד לסין: "אני עובד עבור הפרח האדום של צפון אמריקה", הוא אמר. כיוון שטאי היה בסך הכול מהנדס פשוט ולא מוכר בחנות פרחים, דבריו נשמעו לסוכני ה-FBI שהאזינו לו, כמו קטע הלקוח מסרט ריגול הוליוודי.

מעברו השני של הקו ענתה אחת החוקרות באוניברסיטת ג'ונג-שאן בסין. סוכני ה-FBI חשדו שה"חוקרת" מעברו השני של הקו היא בעצם קצינת מודיעין סינית שמפעילה אותו.

מתברר שלטאי יש אח ששמו ג'י מאק, גם הוא מדען סיני. ג'י עבד עבור חברת מערכות נשק גדולה במדינת קליפורניה. סוכני הבולשת ניצלו את השעות שבהן שהה בעבודה כדי להתקין בביתו אמצעי האזנה, כולל מצלמת וידאו מתחת לשולחן האוכל של המשפחה.

תשעה ימים לאחר שיחת הטלפון המסתורית לסין, סוכני הבולשת עצרו את שני האחים. הסוכנים גילו כי ג'י הוציא מהחברה שבה עבד מידע מסווג והביא אותו לביתו, העתיק אותו לשלושה תקליטורים והעביר את התקליטורים לאחיו, טאי, שקידד אותם ותכנן להעביר אותם ל"חוקרת" באוניברסיטה הסינית.

לפי מסמכים של ה-FBI, במשך 20 שנה ג'י העביר לסין מידע רגיש על מערכות נשק אמריקניות, כמו טכנולוגיה המאפשרת לצוללות לשייט בשקט מבלי שיגלו אותן.

כאן הסיפור רק מסתבך. סוכני הבולשת גם מצאו בביתו של ג'י מכתב שקיבל ממשרד התעופה הממשלתי של סין. ג'י התבקש להעביר את המכתב לאדם ששמו "ג'וֹנְג", מהנדס סיני העובד במפעל "בואינג" בעיר הנמצאת בדרום קליפורניה.

במכתב צוין שסין מתכננת לבנות כלי טיס מסחרי ומעבורת חלל, וכי יש כמה בעיות טכניות שצריכות את עזרתו של "ג'ונג". עוד נכתב כי הם מקווים שהוא יעביר את המידע הטכנולוגי הרלוונטי. במכתב נאמר לג'ונג כי הוא יכול להשתמש בתירוץ של נסיעה להונג קונג או ביקור קרובי משפחה בסין כדי להעביר את המידע.

לאחר שהתגלה המכתב החלה הבולשת האמריקנית לחקור את אותו "ג'ונג" העובד ב"בואינג" – יליד סין שעלה לארה"ב בשנות ה-60 ועבד בתעשיית החלל בדרום קליפורניה במשך 30 שנה.

כשסוכני הבולשת סרקו את ביתו הם נדהמו לגלות חומר רב שהוציא מ"בואינג", כמו מידע על הטילים שמשמשים את מעבורות החלל האמריקניות, מידע על מטוס הקרב F-15, על מפציץ B-52 ועוד. חלק מהמסמכים הוא שמר בתעלה מתחת לביתו. בפברואר 2008 הוא נעצר ונידון ל-15 שנות מאסר.

כאן לא נגמר הסיפור. ביום מעצרו הרשיעה הבולשת בריגול לטובת סין שלושה אנשים נוספים שפעלו גם הם במדינת קליפורניה. בתקשורת האמריקנית נכתב שאין קשר בין כל מקרי הריגול, אבל מסתבר שכנראה יש.

אחד האנשים שהורשעו היה גרג ברגרסן, יוצא חיל הים האמריקני, שהיה מכור להימורים בלאס וגאס. ברגרסן עבד בסוכנות של הפנטגון שמנהלת את תוכנית מכירת הנשק למדינות זרות וקיבל גישה למידע "סודי ביותר".

כנראה שתשוקתו להימורים התממשה כשפגש את טאי שן-גוּאוֹ, האדם השני שנעצר. טאי סיפר לברגרסן כי הוא מתכנן להקים חברה שתתווך ותסחור בנשק. כשהחברה תקום, הוא הבטיח, הוא יוכל לשלם לברגרסן 400 אלף דולר בשנה ולהפוך אותו גם לשותף בחברה.

טאי נולד בכלל בטייוואן והגיע לארה"ב בשנות ה-70 כדי ללמוד בקולג'. הוא קיבל אזרחות אמריקנית שמונה שנים לאחר מכן, והחל למכור כותנה ומוצרים אחרים לסין. באחת מנסיעותיו העסקיות לסין, חברו הכיר לו "יועצת עסקית" ששמה "לין" שתעזור לו לקדם את עסקיו בסין. כמובן שלין לא הייתה יועצת תמימה, אלא סוכנת של שירותי הביון הסינים. טאי קלט את זה.

לין הבטיחה לו שיקבל פרויקט גדול בסין אם יספק לה מידע שהיא רוצה. היא הייתה מעבירה לו עשרות אלפי דולרים שבהם טאי השתמש כדי "לשעשע" את ברגרסן בקזינו בלאס וגאס. בתמורה, ברגרסן העביר לטאי מסמכים של הפנטגון ומידע מסווג.

במקרה או שלא, טאי פגש בסין גם נערה בת 19 ששמה יוֹאוּ שין-גאנג, והתאהב בה. במשך שנים יואו הצעירה תיווכה בין טאי לבין הסוכנת לין. רק ב-2007 היא עברה לארה"ב כדי לחיות בצמוד לטאי וכך הפכה לעצורה השלישית בפרשה.

אחרי שהשלושה הורשעו בבית משפט בארה"ב ונשלחו למאסר ממושך, התברר כי הסוכנת לין, שנותרה בסין מבלי שהרשויות האמריקניות יכלו לגעת בה, הפעילה רשת ריגול בארה"ב. הרשת כללה גם את האחים שניסו להעביר מידע על גבי תקליטורים לסין וגם את המהנדס מ"בואינג".

ריגול בשיטת "אלף גרגירי חול"

"כמעט ולא תופסים את קציני הביון הסינים שנמצאים תחת מעטה דיפלומטי מסיבה פשוטה – הם בדרך כלל לא מגייסים ומפעילים סוכנים חשאיים [מקצועיים]", אומר פול מור, שהיה אנליסט לנושא סין במחלקה לביון נגדי ב-FBI.

במקום לגייס סוכנים, מסביר מור, המשרד לביטחון לאומי משתף פעולה עם אלפי סטודנטים, תיירים, אנשי עסקים, משלחות עסקיות ומדענים שמבקרים בחו"ל בכל שנה – ודרכם אוסף מידע.

מור ממחיש את זה באמצעות אנקדוטה שהוא קורא לה "אלף גרגירי חול": "נניח שמטרת מבצע הריגול היא לאסוף מידע על החול שנמצא בחוף ים מסוים. הרוסים שולחים לשם צוללת, שממנה יוצאים צוללנים שמתגנבים לחוף בחשכת הלילה ואוספים כמה דליים של חול ולוקחים אותם בחזרה למוסקבה. ארה"ב ממקמת לוויינים מעל החוף ומנתחת את המידע שהם אוספים. אבל הסינים שולחים לשם אלפי תיירים, שתפקידו של כל אחד מהם לאסוף גרגר חול אחד. כשהתיירים חוזרים לסין מבקשים מהם לנער את מגבותיהם. וכך בסופו של דבר הסינים יודעים על החול הזה יותר מאשר כל אחד אחר".

"סין בדרך כלל גם לא משלמת כסף עבור הריגול", ממשיך מור. "הרוסים עשויים לשלם, כולם עשויים לשלם, אבל הסינים לא. הדרך הסינית היא שאם אתה עוזר לסינים הם עוזרים לך לפתח עסקי ייצוא. סין אוספת מידע מאנשים טובים, אנשים שאין להם בעיות כספיות, או בעיות נפשיות, שאינם מונעים על ידי נקמה […] היא מנסה לגרום לאנשים [טובים] לעשות דברים רעים. איך אתה מגייס בנאדם טוב? אתה משכנע אותו שיהיה טוב לעזור לסין. סין היא מדינה ענייה, הם אומרים, ומישהו צריך לעזור להם להפוך להיות מודרניים יותר, ולשפר את מערכות ההגנה שלהם".

מרגלת בנעלי עקב

לו דונג, לשעבר סוכן בשירותי הביון הסיניים, מספר לאפוק טיימס כי הביון הסיני מסווג את הסוכנים לשלוש קטגוריות: סוכנים שמטרתם להשפיע על דעת הציבור, סוכנים שמשתמשים באנשים פשוטים כדי לאסוף מידע, וסוכנים שנשלחים כדי להתחתן עם אנשי מפתח.

ליו גאנג, פעיל זכויות אדם סיני שחי בארה"ב טוען שהוא התחתן עם סוכנת מיוחדת שנשלחה לרגל אחריו. ליו הוא לא סתם פעיל רגיל. הוא הנהיג קבוצת סטודנטים בכיכר טייננמן ב-1989 כשהמשטר הסיני טבח אלפים מהם, ולכן נחשב בעיניי המשטר כגורם עוין.

ב-2007 הוא פגש לראשונה דרך האינטרנט את מי שתהיה אשתו, ובפגישה הראשונה שלהם פנים מול פנים היא כבר הציעה לו נישואין. ליו תיאר את אשתו באותה תקופה כבחורה צעירה ויפה, שסיימה לימודים בבית ספר ידוע למנהל עסקים בארה"ב, וכיהנה כמנכ"לית של חברה גדולה.

שמה המלא בתעודת הנישואין הוא גוּאוֹ יִינְג-הוּאָה, אבל ליו מכנה אותה כעת "הקצינה גואו". ליו טוען שיש לו ראיות המוכיחות כי אשתו שירתה בצבא סין בדרגת "סרן". הוא גם טוען שהיא מנהלת חשבונות בנק סודיים שאליהם העבירה כספים מחשבונו האישי, שהיא יודעת איך לעקוף את מעגלי ההנעה האלקטרוניים ברכב ועשתה את זה כבר בעבר, וגם שאסרה עליו להצטרף לתנועות שמתנגדות למפלגה הקומוניסטית הסינית. ואם זה לא מספיק, כמה מהאנשים שהיא הזמינה לחתונתם היו למעשה סוכני ביון סינים ידועים, שחלקם חזרו מאז לסין, טוען ליו. לזוג יש כיום ילדה משותפת בת 5.

סטודנטים לא מן המניין

"בכל שנה מגיעים לביקור בארה"ב אנשי אקדמיה סינים. אני יכול לומר בוודאות שביניהם יש כמה שהם למעשה מרגלים. הם לא עוסקים בשום סוג של מחקר", אמר הכלכלן שיא יה-ליאנג באירוע שארגן "מכון קאטו", גוף חשיבה ידוע שמושבו בוושינגטון.

שיא היה אחד מאותם אנשי אקדמיה. הוא עבד באוניברסיטת בייג'ינג ונשלח לארה"ב במסגרת שיתופי פעולה אקדמיים. בתחילת השנה הוא פוטר אחרי שתמך ברפורמה בנושא זכויות אדם, ובפברואר ברח לארה"ב.

גם ד"ר ג'אנג יואו-מינג חווה דברים דומים אחרי שנשלח לבקר באוניברסיטת ייל במסגרת שיתופי הפעולה האקדמיים עם סין. הוא אמר לאפוק טיימס כי ידיד קרוב שלו שעובד בקונסוליה הסינית אמר לו כי "הקונסוליה הציבה אנשים בתוך כל ארגוני הסטודנטים, העיתונים הסינים, הקהילות הסיניות והארגונים הדמוקרטיים. תפקידם הוא לאסוף מידע, לייצר תעמולה של המפלגה הקומוניסטית ולזרוע הרס". ד"ר ג'אנג סירב לחשוף את שם המקור.

"הדרך הנפוצה ביותר של סין להשיג מידע באופן חוקי היא לשלוח מדענים לחו"ל במסגרת תוכנית לחילופי סטודנטים", כותב ניקולאס אפטימיאדס בספרו Chinese Intelligence Operations".

הוא מספר על אדם סיני עם שני תארים אקדמיים במדעים, שכחצי שנה לפני נסיעתו לארה"ב להמשך לימודיו, הגיעו לפגוש אותו שני אנשים ממשרד החוץ של סין. בפגישה הראשונה הם דיברו איתו על לימודיו בחו"ל והדגישו שהם דואגים לרווחת כל הסטודנטים שנוסעים למערב.

כמה שבועות מאוחר יותר הם פגשו אותו שוב, וטענו שהם מעוניינים בשלומו ורוצים לדעת האם ההכנות ללימודים בחו"ל מתקדמות כמצופה. הם גם הזכירו לסטודנט "לזכור את משפחתו, את המפלגה הקומוניסטית הסינית, ואת המדינה שלנו" כשהוא בחו"ל.

בפגישה השלישית הסטודנט התבקש לשתף את דעותיו על המפלגה הקומוניסטית והטבח בכיכר טייננמן, ואחרי שהשיב "נכון" כי חשש שיבטלו לו את מלגת הלימודים, הוא זומן לפגישה רביעית בבית האורחים של המשרד לביטחון לאומי. בפגישה הזו הוא עבר הדרכות שמטרתן הייתה "לאפשר לו להבין את אמריקה". אחת ההדרכות הייתה על ארגוני סטודנטים בארה"ב, בה נאמר שהסטודנטים שהצטרפו לארגונים האלה פנו נגד הקומוניזם ו"אין להם עתיד".

באותו יום סיפרו לו שהוא יהיה סוכן של המשרד לביטחון לאומי במהלך לימודיו בארה"ב. המשרד ידאג למשפחתו בסין ואם הוא יחליט לבקש אזרחות אמריקנית הוא יקבל הטבות כספיות שיתווספו לתוכנית הפרישה שלו. נאמר לו גם שעליו לאסוף מידע על ארגוני סטודנטים.

שינוי הפוליטיקה הפנימית במדינה

"משימה חשובה נוספת של המשרד לביטחון לאומי היא לעקוב ולחדור לקבוצות פרו-דמוקרטיות של סינים, שרבות מהן הוקמו אחרי תקרית הטבח בכיכר טייננמן ביוני 1989", כותב אפטימיאדס.

מי שמכיר את זה מקרוב מאוד הוא הדיפלומט הסיני צ'ן יונג-לין, שעבד במשך 14 שנה במשרד החוץ של סין ובתפקידו האחרון שימש כמזכיר הראשון בקונסוליה הסינית בסידני. "בתור מי שבא מתוך מערכת המפלגה הקומוניסטית, אני יודע איך המערכת עובדת", הוא אומר לאפוק טיימס.

צ'ן עסק במעקב אחר פעילי זכויות אדם, טיבטים ומתרגלי פאלון גונג. "זה נעשה במטרה לדכא תנועות דמוקרטיות וכך להגן על רודנות המפלגה", הוא אומר. צ'ן ערק ב-2005 וחשף כי שירותי הביון הסיניים מפעילים באוסטרליה כ-1000 מרגלים סינים.

מי שמחזק את טענותיו של צ'ן הוא פרופ' יואן הונג-בינג, לשעבר מרצה למשפט באוניברסיטת בייג'ינג, שערק גם הוא לאוסטרליה. פרופ' יואן טוען שבייג'ינג משתמשת במאות המרגלים האלה על אדמת אוסטרליה גם כדי להתערב בפוליטיקה האוסטרלית ולהחדיר לתוכה את האידאולוגיה של המפלגה הקומוניסטית וכך להסיט בהדרגה את המדינה מעקרונות של חופש ודמוקרטיה.

גם צ'ן טוען דברים דומים, ומספר על פגישה שבה נכח בפברואר 2005 בשגרירות הסינית באוסטרליה. לפגישה הגיע סגן שר החוץ של סין והשגרירים הסינים באוסטרליה ובניו זילנד. סגן שר החוץ שיתף את הנוכחים בדאגתו מחיזוק הקשרים בין שתי המדינות הדמוקרטיות, אוסטרליה וארה"ב, ובמידע על התוכנית האסטרטגית של המפלגה הקומוניסטית להשפיע על הפוליטיקה של שתי המדינות. "הם קיוו להפוך את אוסטרליה למדינה שתעז לומר 'לא' לארה"ב. זה חלק מהאסטרטגיה הגלובלית של סין", אומר צ'ן.

צ'ן מציין שתי שיטות שמאפשרות לסין לחדור לממשלות מערביות. הראשונה היא לשחד פקידי ממשל. למשל, לגרום להם לנסוע לסין בחינם. השיטה השנייה היא להעניק מלגות לסטודנטים כדי שילמדו בסין. הכוונה כאן אינה לסטודנטים מן המניין, אלא לילדים של פוליטיקאים. "המלגה הזו היא סוג של שוחד", הוא אומר.

צ'ן מספר על פוליטיקאי אוסטרלי שנסע לסין בחינם והופל בפח כשהגיע לשם – הוא קיים יחסי מין עם ילדה בת 16 ונעצר. במעצר הכריחו אותו לכתוב הצהרה שהוא מתחייב לדרישות מסוימות של שירותי הביון הסיניים כדי שישוחרר והפרשה לא תצא לאור.

אחרי שחזר לאוסטרליה, הפוליטיקאי חשש כל הזמן שהפשע שביצע ייחשף, ובכל הזדמנות שבה דיבר בטלוויזיה או בפגישות עבודה על סין הוא שיבח את המפלגה הקומוניסטית. "דמויות חשובות בפוליטיקה המקומית תמיד נמצאות תחת מעקב קפדני כשהן מבקרות בסין. בייג'ינג יכולה בקלות להפיל בפח או להפליל כל אחד מהם, אם צריך", אומר צ'ן.

עיתונאים שמצטטים לטלפונים

מתברר שגם כלי התקשורת הסיניים נשבו בידיהם של סוכנויות הביון הסיניות.

מארק באורי, כתב פרלמנטרי ותיק בקנדה, חווה את זה על בשרו. בספטמבר 2012 הוא התפטר ממשרתו הקבועה בסוכנות הידיעות הממלכתית של סין "שין-חואה", כאשר נודע לו שמשתמשים בו לצורכי ריגול.

לבאורי יש מושב קבוע ב"חדר החם" שנועד לעיתונאים בבית הפרלמנט הקנדי – כולל נוכחות בדיונים סגורים שלא לציטוט. באמצעותו, השיגה שין-חואה נוכחות פיזית בתוך מוקד הכוח של קנדה.

הוא מספר לאפוק טיימס כי במרבית זמנו בשין-חואה הוא נדרש לספק דיווחים חדשותיים פשוטים מהפרלמנט. בשארית הזמן הוא קיבל משימות שלדבריו היו ללא ספק עבודות ביון.

אחרי שעבד שנתיים בשין-חואה הוא התבקש להכין תמלול של מסיבת עיתונאים שקיים הדלאי לאמה באוטווה באפריל 2012. הוא התבקש גם לחשוף מידע על תוכנם של דיונים פרטיים שהמנהיג הרוחני קיים עם ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר.

נקודת המשבר שהובילה להתפטרותו הייתה שיחה שניהל עם העורך שלו בשין-חואה. באורי שאל אותו למה הדיווחים ששלח על פעילויות של מתנגדי המשטר הסיני בפרלמנט הקנדי – נגנזו, והופתע לשמוע שהחומר נשלח לבייג'ינג ושאינו נועד לפרסום.

"כתבי שין-חואה מתפקדים בדרך כלל תחת שני בוסים שונים", אומר לאפוק טיימס הדיפלומט הסיני צ'ן יונג-לין. "זה יכול להיות המשרד לביטחון לאומי, או צבא סין. והם מקבלים משימות סודיות.

"לדוגמה, כשנשלחנו לוועידה מדינית בפסיפיק כדי להשפיע על הדיונים לטובת האינטרסים של המפלגה הקומוניסטית, עבדנו עם המשרד לביטחון לאומי. המשרד שלח כתבים לאסוף עבורנו מודיעין. הם גילו עם אלו ממשלות טייוואן יצרה קשר ועל אילו הסכמים היא חתמה. הכתבים ציטטו לטלפונים והשתמשו בשיטות ריגול אחרות. במקרים מסוימים הם התחזו לאנשי אקדמיה. עבודת העיתונאות האמיתית שלהם הייתה עניין שולי, הדבר המרכזי היה לאסוף מודיעין".

צ'ן מביא דוגמה נוספת: "שני הכתבים הסינים שנהרגו ביוגוסלביה ב-1999 בגלל פיצוץ, לא היו שם כדי לעשות עבודה עיתונאית. הם נשלחו כדי לאסוף מודיעין עבור הביון הסיני. המשימה שלהם הייתה לאסוף חלקים מהמטוס האמריקני שנפל".