המשטר הקומוניסטי הסיני פורץ למערכות מחשוב אמריקניות כבר יותר מעשור, אך רק לאחרונה זכה הנושא להתייחסות ציבורית ממוקדת של קובעי המדיניות.

מה שהעלה לכותרות לאחרונה את הנושא הוא דוח של "מנדיאנט", חברת אבטחת מחשבים אמריקנית. הדו"ח מצביע על חדירה מסיבית של גורמים בצבא סין למערכות מחשוב אמריקניות.

מיד לאחר פרסומו עורר הדו"ח דיונים על התגובות העומדות על הפרק.

במהדורת ה-24.2 של תוכנית האקטואליה "השבוע" של רשת ABC, מייק רוג'רס, יו"ר ועדת המודיעין של בית הנבחרים, קבע כי "צבא השחרור העממי" הסיני הוא זה שעומד "מעבר לכל צל של ספק" מאחורי ההתקפות. רוג'רס דוגל בשלילת אשרות כניסה לארה"ב להאקרים.

זמן קצר לאחר פרסום הדו"ח בן 60 העמודים, ממשל אובמה פרסם מסמך העוסק בהגנה על קניין רוחני, אולם סין לא הוזכרה בו. שום פקיד ממשל לא דיבר בפומבי על הפעולות האפשריות בהן יכולה ארה"ב לנקוט נגד יחידות ההאקרים של המשטר הסיני, אף על פי שהועלו שפע של רעיונות.

גישה אחת, זו שהיתה הדומיננטית במשך זמן רב, גורסת כי הממשל האמריקני צריך רק לדון עם סין יותר בהרחבה ולשכנע את המשטר שהאינטרס הסיני הוא לא להחדיר ריגול סייבר למערכות המחשבים האמריקניות.

"ראינו השבוע שהולכת ונרקמת קואליציה בממשלה, בעסקים ובדעת הציבור.  אני מקווה שזה ייתן לממשל האמריקני דחיפה קדימה בדיונים עם סין, כדי להעמיק את הדיאלוג ולהרחיב אותו כך שייגע גם בנושא הצבא הסיני", אמר אמר לאחרונה כריסטופר ג'ונסון, מומחה לסין במרכז ללימודים אסטרטגיים ובין-לאומיים, לאחר פאנל בנושא שהתקיים בוושינגטון.

כבר שנים שמנהל הממשל האמריקני דיאלוג עם סין בנושא התקפות הסייבר, אך בשנה שעברה החדירות הגיעו לשיאן.

מומחים מעריכים שקניין רוחני בשווי של עשרות מיליארדי דולרים כבר נשאב על ידי האקרים סינים שחדרו למערכות התקשורת של עיתונים, משרדי ממשלה, צוותי חשיבה, אוניברסיטאות ומגוון תאגידים.

אחד מהמשפטים הנפוצים בקרב מומחי אבטחת הרשת, המיוחס לדמיטרי אלפרוביץ, מייסד חברת האבטחה CrowdStrike הוא: "יש שני סוגים של חברות הנכללות בדירוג החברות השנתי "Fortune 500" (המדרג את החברות הגדולות בהתאם להכנסותיהן – המת'): אלו שיודעות שפרצו למערכות המחשוב שלהן, ואלו שעדיין אינן יודעות".

עד היום נראה כי המאמצים הסיניים מרוכזים בעיקר בריגול – איסוף קניין רוחני כדי להגביר את הפיתוח הכלכלי הסיני. אבל עם גניבת הטכנולוגיה, סוכנויות המודיעין של המפלגה הקומוניסטית רוכשות כלים טכנולוגיים מתקדמים שיאפשרו לה לנהל בבוא היום מלחמה של ממש.

חלק מהדיווחים מציינים שבתקיפות אחרות סין ניסתה להשיג גישה למערכות הבקרה הממוחשבת של תשתיות קריטיות בארה"ב. פרשנים טוענים שחדירה כזו עלולה לשמש בין היתר לשיתוק רשתות החשמל של ארה"ב במקרה של תרחיש לחימה ממשי.

לאור הנזק הרב שכבר נגרם, גישה אחרת לטיפול בסוגיה גורסת שהזמן לדיבורים כבר אזל והגיע הזמן לעשות משהו.

הרעיון שעל ארה"ב להגיב, בערוץ הסייבר או בדרכים אחרות, כדי לאלץ את סין לבלום את צבא ההאקרים שלה, עדיין שנוי במחלוקת.

"הבעיה שאז אתה נכנס למאבק של מידה כנגד מידה, שאליו אף אחד לא רוצה להיקלע", אמר ג'ונסון והוסיף שמעבר לזה, "אנחנו לא עושים את הדברים האלה. אנחנו לא מתעסקים בריגול כלכלי".

רלף פיטרס, עיתונאי וסופר בנושאים ביטחוניים כתב במאמר דעה בניו יורק פוסט שלממשל האמריקני יש "יכולות מדהימות וזמינות להגיב בענישה על מקרים של התקפות סייבר. יש לנו מודיעין. יש לנו מטרות. אבל ההוראה לפעול מעולם לא הגיעה".

הוא הוסיף כי "משחק הגנה לא יעבוד. הסינים לא ייסוגו עד שירגישו כאב, כאב רציני".

גם וויליאם טריפלט, פרשן ותיק לנושא סין שכתב לאחרונה את הספר "קידה לבייג'ינג" דוגל בתגובה חריפה. אתה לא יכול פשוט להגיד למשטר הסיני "בבקשה תפסיקו", אמר, "אלא אם אתה מתבדח".

הבעיה, לדברי טריפלט, היא כיצד להגיב באופן שימשוך את תשומת לבם של מנהיגי המפלגה הבכירים ויגרום להם לעצור את הפריצות, מבלי לחצות את קו העדין ולהסלים את הסכסוך או לחבל במכוון.

לפגוע בהנהגה מבלי להכאיב לציבור הרחב

לדעתו של טריפלט, שיקול מרכזי בבחירת סוג התגובה צריך להיות מניעת פגיעה באזרחים הסינים עצמם – אולם פגיעה במשטר היא עניין אחר.

חשיבה זו מובילה למגוון רעיונות כיצד ניתן לכפות את ידיהם של מקבלי ההחלטות במפלגה הקומוניסטית, כמו שלילת אשרות כניסה, סגירת משרדים קונסולריים (במסווה של כביכול פעילויות תחזוקה ממושכות), מספר חקירות מס פולשניות בו זמנית לחברות סיניות גדולות הפועלות בארה"ב, הדלפת ראיות על הפרות זכויות אדם על ידי המפלגה הקומוניסטית, או הקשייה על הגירתם או על פעילויותיהם הבנקאיות של בני ובנות מנהיגי המפלגה. כל השיטות האלו מתמקדות באופן ישיר במפלגה הקומוניסטית ובאינטרסים של עסקניה הבכירים, מבלי לחשוף את הציבור הרחב לנזק.

ההיגיון שהנחה את מערכת היחסים של ארה"ב עם סין מאז שהנשיא ניקסון חידש את היחסים ביניהן ב-1972 היה הרעיון של "מחויבות". הבסיס מאחורי התפיסה הזו הוא שסין תרוויח משילובה בסדר העולמי, תחת ההנחה שגם שהתיישרות לפי הסטנדרטים של אותו סדר עולמי הוא אינטרס סיני.

"המסגרת הקיימת אינה עובדת. ה'מחויבות' יצרה בדיוק את הדבר שניסינו להימנע ממנו – משטר סיני תוקפני וכוחני", אומר גורדון צ'אנג, מחבר ויועץ בנושאי סין. "אנחנו חייבים לשנות כיוון".

צ'אנג ציטט משפט מפורסם של ג'יימס לילי, סוכן של ה-CIA שהפך מאוחר יותר לדיפלומט בסין: "לא תשיג מהם כלום אם לא תסחוט אותם". סוג הסחיטה היעיל ביותר נתון לוויכוח, אבל עד עכשיו, דיבורים לא הספיקו, טוען צ'אנג.

"אנשים בוושינגטון רוצים עדיין להשיג מחויבות של המשטר הסיני, והם חוששים שנקיטת צעדים תפגע ביכולת שלנו להשיג יחסים של שיתוף פעולה", הסביר צ'אנג. "אבל לדעתי צעדים כאלה דווקא יעזרו, כי הסינים צריכים להרגיש כאב לפני שיהיו מוכנים לנהל יחסים נורמליים".