בשבוע הראשון של אוקטובר, בימים בהם נחגג חג לאומי בסין, עצרה משטרת בייג'ינג שתי קבוצות עותרים והכתה אותן במעצר.

העותרים הם ותיקי מלחמת סין-ווייטנאם (1979) שהגיעו לבייג'ינג מהעיר צ'אנג-שא שבמחוז הוּ-נאן, במטרה לעתור על כך שהרשויות המקומיות מעולם לא העבירו אליהם קצבה שהובטחה להם על ידי השלטון המרכזי. ב-30 בספטמבר ותיקי המלחמה סיירו בבייג'ינג ולמחרת משטרת בייג'ינג עצרה אותם.

הוותיקים תכננו להגיע בתום החג ל"לשכה המדינית למכתבים ולפניות טלפוניות" שתפקידה לקבל את פניות הציבור, כדי להביע בפניה את עתירתם.

שיונג, אחד הוותיקים, סיפר לאפוק טיימס: "לבשנו את מדי הצבא שנשארו לנו מתקופת השירות וטיילנו בעיר. כשהתקרבנו לכניסה לג'ונג-נאן-האי, מתחם הנהגת המפלגה הקומוניסטית הסינית, נתקלנו בשוטרים. הם חקרו אותנו ונראו עצבניים. אחר כך הם לקחו אותנו לתחנת משטרה בפוּ-יוֹאוּ-ג'יה שבבייג'ינג ומאוחר יותר העבירו אותנו לכלא ג'יוֹ-ג'ינג-ג'וּאנג שבבייג'ינג, בו מוצבים מתקני כליאה רבים המיועדים למעצר עותרים".

ותיק נכה שביקש להזדהות בשם יי בלבד, סיפר: "תוך פחות משעה לאחר שהגענו לבית הכלא, הגיעו לשם כ-200 גברים בשנות העשרים לחייהם עם קעקועים על גופם. הם הכו אותנו וגררו אותנו לכלי רכב. משם הם לקחו אותנו חזרה למחוז הו-נאן, למרכז להכשרה משפטית בעיר צ'אנג-שא, שם שוטרי המשטרה החשאית הכו אותנו שוב. לאחד מאתנו נשברה צלע".

המרכז להכשרה משפטית הוא מתקן לשטיפת מוח בפיקוחו של "משרד 610", גוף מחוץ למערכת המשפט הסינית שהוקם במטרה לרדוף את התנועה הרוחנית פאלון גונג.

העיר צ'אנן-שא מרוחקת כ-1,600 ק"מ מבייג'ינג. יי סיפר כי במהלך הנסיעה לשם השגיחו עליהם כ-20 שוטרים חשאיים. הוא המשיך וסיפר שתעודות הזהות והטלפונים הניידים שלהם הוחרמו והם לא הורשו לאכול, לשתות, לדבר או להשתמש בשירותים במשך הנסיעה. "המשטרה החשאית הכתה אותנו באוטובוס, 12 שוטרים על עותר אחד", סיפר שיונג.

זעם ותמיכה

כשהגיעו לצ'אנג-שא ב-2 באוקטובר, עמיתיהם, ותיקי מלחמה אחרים מהמחוז שמעו על האלימות שהפעילו השוטרים בבייג'ינג. הם התאספו במרכז להכשרה משפטית והקיפו את השוטרים החשאים כשהם דורשים מהשלטון המקומי להעניש אותם.

שיונג סיפר: "כ-120 ותיקי מלחמה מצ'אנג-שא הגיעו לפגוש אותנו. אחרי שהם ראו כיצד טיפלו בנו הם זעמו ואספו ותיקי מלחמה נוספים. הם גרמו לשוטרים החשאיים להיתקע באוטובוס ולא לצאת במשך כשבע שעות".

לבסוף השלטון המקומי שלח למקום כ-100 שוטרים שליוו את השוטרים החשאיים אל מחוץ לעיר.

לדברי שיונג, ותיקי המלחמה עתרו כבר מספר פעמים ובכל פעם זה הסתיים בכך שהם הוכו על ידי המשטרה החשאית. באחת הפעמים הם פנו להליך משפטי והגיעו למספר פקידים ברמות שונות, אבל אלו לא השיבו לפניותיהם.

גם עותרים שבתיהם נהרסו באופן בלתי חוקי הוכו באכזריות

ותיקי המלחמה לא היו העותרים היחידים שהוכו. קבוצה אחרת של 17 עותרים מאותה עיר הגיעה לבייג'ינג כדי למחות על ההרס הבלתי חוקי של בתיהם.

אחד מהם, ליו הואה, סיפר לאפוק טיימס שמשטרת בייג'ינג גררה אותם לתוך אוטובוס גדול, לכאורה כדי לבדוק את תעודות הזהות שלהם, אבל אז הם העבירו אותם לידי המשטרה החשאית. כשהיו באוטובוס, המשטרה החשאית הכתה עותר קשיש אך השוטרים במדים לא הגיבו.

לאחר מכן הועברו גם עותרים אלו לכלא ג'יוֹ-ג'ינג-ג'וּאנג שבבייג'ינג. ב-2 באוקטובר הועלו העותרים לאוטובוס והמשטרה החשאית ליוותה אותם חזרה לצ'אנג-שא.

ב-3 באוקטובר, כשהאוטובוס התקרב לצ'אנג-שא, העותרים התקשרו למשטרה המקומית כדי לדווח על האלימות של מהמשטרה החשאית, אך השוטרים המקומיים הגיעו רק כעבור 11 שעות. השוטרים לא תיעדו דבר ולא רשמו את עדויות העותרים.

כשהעותרים פנו בנושא לפקידים מקומיים, אלו השיבו להם שהעתירה שלהם היא מעבר לתחום אחריותם והם ייעצו לעותרים לפנות לבייג'ינג כדי ליישב את העניין.