כניסה
הרשמה לניוזלטר

אחד העיתונאים הידועים בישראל התגאה לא מזמן כיצד תקף שר בכיר שעלה לשידור בתוכנית הרדיו שלו….

איל לוינטר | 16 במרץ 2020 | טור עורך | 3 דק׳

טור עורך גיליון 331: על אמת ותחפושות אחרות

אחד העיתונאים הידועים בישראל התגאה לא מזמן כיצד תקף שר בכיר שעלה לשידור בתוכנית הרדיו שלו. "תפקידי לבקר ולא לנצל את זמן השידור הציבורי לקידום שרים", אמר. עיתונאי נוסף, ששמו הולך לפניו, כתב כי עיתונאים שאינם מבקרים – פשוט אינם מבצעים את תפקידם ולא ניתן לקרוא להם "עיתונאים".

התפישה הרווחת הזו, לפיה תפקידו של העיתונאי הוא בראש ובראשונה לבקר, גורמת לראיונות עם ידוענים – ולא חשוב לאיזה מחנה פוליטי הם משתייכים – להידמות יותר לתגרה בשוק מאשר לעבודה עיתונאית אמיתית. הם כוללים חילופי צעקות, האשמות וחשדות תמידיים במניעיו הנסתרים של מושא הסיקור ההופך לאויב מדינה שיש להילחם בו.

נקודת המוצא הזו – לבקר – היא לדעתי אחת החולות הרעות של התקשורת הישראלית והעולמית. תפקיד העיתונאי אינו לבקר, אלא לרדת לעומק האמת. לחפש אחר האמת, לחקור אותה ולדווח על ממצאיו. ביקורת זה תחום השייך לפוליטיקה. ביקורת גם יכולה להוביל את העיתונאי לקחת צד פוליטי מסוים והיא מתנגשת עם רעיון האובייקטיביות. כיצד ניתן להיות אובייקטיבי – להבין שיש צדדים שונים לסיפור ולהביא אותם – אם נקודת המוצא היא לקטול את המרואיין?

נקודת המוצא הנכונה לעבודה עיתונאית – החיפוש אחר האמת – היא הצעד הראשון בשיקום אמון הציבור בתקשורת, הנתפשת היום כפוליטית ומשסעת. כדי להגיע אל האמת, העיתונאי יכול להיעזר בכלים שונים: ריאיון – שבו בהחלט יש מקום להפנות שאלות מאתגרות שמטרתן לגלות את האמת. ועיתונאות חוקרת – כזו המקפלת בתוכה מספר כלים עיתונאיים ובהם כיצד לגייס מקורות שונים כדי שיעבירו אלינו מידע.

בגיליון הזה נעסוק בכלי פחות מוכר שיש לעיתונאי החוקר בדרכו לחשוף את האמת: התחזות. כן, אף על פי שזה נשמע רדיקלי ולא מוסרי, לפעמים זה דרוש כדי לחשוף עוולות גדולות יותר בחברה ולפעול לטובת הציבור, כפי שמראות שתי כתבות במהדורה הזו.

הכתבה הראשונה היא בנושא שמסעיר בימים אלה את העולם וגם את ישראל – הקורונה. עיתונאי חוקר באפוק טיימס הונג קונג התחזה לפקיד ממשל בווהאן – העיר שהייתה מוקד התפרצות המחלה – והצליח בדרך זו לחלץ מידע אמיתי ומדאיג על מספר הנספים מהמחלה, מידע שלא ניתן היה להוציא אחרת.

הכתבה השנייה היא ריאיון עם ג'יימס אוק'יף, אמן התחזות ועיתונאי חוקר יחיד מסוגו בעולם, שמצליח לגייס עשרות סייענים בתוך ארגונים ממשלתיים, בחברות הייטק בעמק הסיליקון ואף בכלי תקשורת כמו ה-CNN. הם מדליפים לו מדי חודש, כמעט, צילומי וידאו החושפים שחיתויות ושערוריות שונות בעלות חשיבות ציבורית המתרחשות בארגונים אלה.

כתבה אחרת בגיליון צוללת לאירופה של מלחמת העולם השנייה שבה אנשים סיכנו את חייהם כדי להגיע לחקר האמת ולחשוף את פשעי הנאצים. אחת הדמויות הידועות שפעלו באותם ימים היה ויטולד פילצקי, שהתנדב להיכנס לאושוויץ במטרה להביא הוכחות לזוועות שקרו שם. עדויות ומסמכים חדשים חושפים את דמותו המורכבת של המורד הפולני, את יחסו האמיתי ליהודים ואת המערכת שבה פעל.

ד"ר ג'פרי רדיגר מהפקולטה לרפואה בהרווארד יצא לתחקיר מסוג אחר – בעקבות הסוד שגורם לאנשים ברחבי העולם להחלים ממחלות סופניות באופן ספונטני. הכתבה המרתקת, המתבססת על ראיונות שערך עם אנשים שהחלימו, מגלה שהחלמה ספונטנית היא פחות נדירה ממה שנהוג לחשוב, ושיש סיבות עמוקות לכך.

בגיליון תוכלו למצוא כתבות מעניינות אחרות הנוגעות בשאלות חשובות של החיים. באמצעות "המדריך" של חכם סטואי מהמאה ה-1 לספירה, ניסינו להבין האם יש דרך לחוות קשיים בחיים ולמרות הכול לשמור על לב שליו ורגוע. בכתבה נוספת בדקנו, בעזרת מומחים, מדוע בשנים האחרונות גדלות לנו עצמות מסתוריות חדשות בגוף שלא נראו קודם, ומה ניתן לעשות כדי למנוע זאת.

תוכלו למצוא בגיליון גם מדור חדש: "הרעיונות של המחר" – העוסק בביקורת ספרים, וכמובן את מדור הדעות הקבוע שלנו.

אני מקווה שתיהנו מהקריאה.

טור עורך גיליון 331: על אמת ותחפושות אחרות

אחד העיתונאים הידועים בישראל התגאה לא מזמן כיצד תקף שר בכיר שעלה לשידור בתוכנית הרדיו שלו….

איל לוינטר | 16 במרץ 2020 | טור עורך | 4 דק׳

אחד העיתונאים הידועים בישראל התגאה לא מזמן כיצד תקף שר בכיר שעלה לשידור בתוכנית הרדיו שלו. "תפקידי לבקר ולא לנצל את זמן השידור הציבורי לקידום שרים", אמר. עיתונאי נוסף, ששמו הולך לפניו, כתב כי עיתונאים שאינם מבקרים – פשוט אינם מבצעים את תפקידם ולא ניתן לקרוא להם "עיתונאים".

התפישה הרווחת הזו, לפיה תפקידו של העיתונאי הוא בראש ובראשונה לבקר, גורמת לראיונות עם ידוענים – ולא חשוב לאיזה מחנה פוליטי הם משתייכים – להידמות יותר לתגרה בשוק מאשר לעבודה עיתונאית אמיתית. הם כוללים חילופי צעקות, האשמות וחשדות תמידיים במניעיו הנסתרים של מושא הסיקור ההופך לאויב מדינה שיש להילחם בו.

נקודת המוצא הזו – לבקר – היא לדעתי אחת החולות הרעות של התקשורת הישראלית והעולמית. תפקיד העיתונאי אינו לבקר, אלא לרדת לעומק האמת. לחפש אחר האמת, לחקור אותה ולדווח על ממצאיו. ביקורת זה תחום השייך לפוליטיקה. ביקורת גם יכולה להוביל את העיתונאי לקחת צד פוליטי מסוים והיא מתנגשת עם רעיון האובייקטיביות. כיצד ניתן להיות אובייקטיבי – להבין שיש צדדים שונים לסיפור ולהביא אותם – אם נקודת המוצא היא לקטול את המרואיין?

נקודת המוצא הנכונה לעבודה עיתונאית – החיפוש אחר האמת – היא הצעד הראשון בשיקום אמון הציבור בתקשורת, הנתפשת היום כפוליטית ומשסעת. כדי להגיע אל האמת, העיתונאי יכול להיעזר בכלים שונים: ריאיון – שבו בהחלט יש מקום להפנות שאלות מאתגרות שמטרתן לגלות את האמת. ועיתונאות חוקרת – כזו המקפלת בתוכה מספר כלים עיתונאיים ובהם כיצד לגייס מקורות שונים כדי שיעבירו אלינו מידע.

בגיליון הזה נעסוק בכלי פחות מוכר שיש לעיתונאי החוקר בדרכו לחשוף את האמת: התחזות. כן, אף על פי שזה נשמע רדיקלי ולא מוסרי, לפעמים זה דרוש כדי לחשוף עוולות גדולות יותר בחברה ולפעול לטובת הציבור, כפי שמראות שתי כתבות במהדורה הזו.

הכתבה הראשונה היא בנושא שמסעיר בימים אלה את העולם וגם את ישראל – הקורונה. עיתונאי חוקר באפוק טיימס הונג קונג התחזה לפקיד ממשל בווהאן – העיר שהייתה מוקד התפרצות המחלה – והצליח בדרך זו לחלץ מידע אמיתי ומדאיג על מספר הנספים מהמחלה, מידע שלא ניתן היה להוציא אחרת.

הכתבה השנייה היא ריאיון עם ג'יימס אוק'יף, אמן התחזות ועיתונאי חוקר יחיד מסוגו בעולם, שמצליח לגייס עשרות סייענים בתוך ארגונים ממשלתיים, בחברות הייטק בעמק הסיליקון ואף בכלי תקשורת כמו ה-CNN. הם מדליפים לו מדי חודש, כמעט, צילומי וידאו החושפים שחיתויות ושערוריות שונות בעלות חשיבות ציבורית המתרחשות בארגונים אלה.

כתבה אחרת בגיליון צוללת לאירופה של מלחמת העולם השנייה שבה אנשים סיכנו את חייהם כדי להגיע לחקר האמת ולחשוף את פשעי הנאצים. אחת הדמויות הידועות שפעלו באותם ימים היה ויטולד פילצקי, שהתנדב להיכנס לאושוויץ במטרה להביא הוכחות לזוועות שקרו שם. עדויות ומסמכים חדשים חושפים את דמותו המורכבת של המורד הפולני, את יחסו האמיתי ליהודים ואת המערכת שבה פעל.

ד"ר ג'פרי רדיגר מהפקולטה לרפואה בהרווארד יצא לתחקיר מסוג אחר – בעקבות הסוד שגורם לאנשים ברחבי העולם להחלים ממחלות סופניות באופן ספונטני. הכתבה המרתקת, המתבססת על ראיונות שערך עם אנשים שהחלימו, מגלה שהחלמה ספונטנית היא פחות נדירה ממה שנהוג לחשוב, ושיש סיבות עמוקות לכך.

בגיליון תוכלו למצוא כתבות מעניינות אחרות הנוגעות בשאלות חשובות של החיים. באמצעות "המדריך" של חכם סטואי מהמאה ה-1 לספירה, ניסינו להבין האם יש דרך לחוות קשיים בחיים ולמרות הכול לשמור על לב שליו ורגוע. בכתבה נוספת בדקנו, בעזרת מומחים, מדוע בשנים האחרונות גדלות לנו עצמות מסתוריות חדשות בגוף שלא נראו קודם, ומה ניתן לעשות כדי למנוע זאת.

תוכלו למצוא בגיליון גם מדור חדש: "הרעיונות של המחר" – העוסק בביקורת ספרים, וכמובן את מדור הדעות הקבוע שלנו.

אני מקווה שתיהנו מהקריאה.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
כוחות של תקווה

איל לוינטר

בחודש האחרון השתנו חיינו. איבדנו בבת אחת הרבה אנשים אהובים ויקרים – ילדים, נשים וגברים, וצפינו במספר חסר תקדים של אנשים תמימים נלקחים בשבי על ידי אויב אכזר. רמת הרשע שאפיינה את מעשי הטבח הייתה מצמררת, ונדמה היה שנלקחה

להתבונן עמוק וישר יותר

איל לוינטר

אחת הפרקטיקות הנפוצות בשנים האחרונות בתקשורת הישראלית ובתקשורת העולמית בכלל, היא איסוף סלקטיבי של ראיות, עובדות או חצאי אמיתות בנושא מסוים, כך שיתאימו להנחת המוצא של הכותבים או של גוף התקשורת המציג אותם. כאשר

להסביר את הבלתי מוסבר

איל לוינטר

סיפור עממי שעבר בדורות מספר על סמוראי קשוח וחזק הניגש לזן מאסטר השקוע במדיטציה עמוקה. בחוסר נימוס ובחוסר סבלנות, הוא מרים את קולו ואומר למאסטר: "אם אתה חכם כל כך, תסביר לי את טבעם של גן העדן והגיהינום". המאסטר פוקח את

מה שולט בנו?

איל לוינטר

ניתן לחלק היום את החברה הישראלית, באופן גס, בין אלה הרוצים תרבות מסורתית ובין אלה המעוניינים בתרבות ליברלית. קונפליקטים וויכוחים רבים מתחוללים על רקע זה, ונדמה כי זה לב העניין. אלא שמאחורי הקלעים, מבלי ששמנו לב, משתלטת

מה לא בסדר עם העולם?

איל לוינטר

ב-1910 החליט העיתון הבריטי The Daily Herald (שכבר לא קיים היום) להזמין את קוראיו לשלוח תשובות לשאלה "מה לא בסדר עם העולם?" השאלה הייתה זהה לכותרת של ספר חדש שהתפרסם באותה תקופה, אותו כתב העיתונאי והסופר המפורסם ג.ק. צ'סטרטון[ref]G.K

שחור או לבן, בלי אמצע

איל לוינטר

לאחרונה זה נפוץ ברשתות החברתיות, בערוצי הטלוויזיה ובכנסת – דיאלוג שאמור להתנהל ברציונליות גולש להתלהמות ולמתקפות אישיות ברגע שנקודות המבט מתנגשות. השיח מתחמם והכעס משתלט. אנשים פוגעים זה בזה, הורסים זה את זה, ואף

שתפו: