האופן בו מתנהל מאבקם של המורים על שכרם יכול להוות דוגמה מצוינת לחוסר של המונח "עובדתיות" בשיח הציבורי. כשמורה מתראיין בכלי התקשורת ומסביר כי הוא מרוויח רק 10,000 ש"ח בעוד מתכנת צעיר עשוי להרוויח פי שלושה ממנו – זעקת השבר נשמעת היטב, וקל להזדהות עימה. זה השלב בו ייכנסו חובבי העובדות לתמונה וינסו להבין את התמונה הכוללת: האם 10,000 ש"ח הם השכר נטו או ברוטו? ומה לגבי ה-30 אלף? כי אין זה הגיוני להשוות נטו לברוטו. ומהן מספר שעות העבודה הנדרשת בכל ענף? והלימודים המקדימים? ומה לגבי התנאים הנלווים? כדי ליצור השוואה שתהיה רלוונטית לשיח הציבורי בכלל ולמקבלי ההחלטות בפרט, נכון יותר יהיה להבין את העובדות לאשורן ולא להיצמד רק לתחושות סובייקטיביות המובעות בצורה רגשית.

הספר עובדתיות עושה צעד גדול בדיוק בכיוון הזה. מחברי הספר רואים בו חלק ממאבק ציבורי להחזיר את העובדות והנתונים לשיח הציבורי. אובייקטיביזם במקום סובייקטיביזם. עובדות, לדידם, היא אבן הבניין הבסיסית ביותר שרק על גביה ניתן לבנות משהו. כל החלטה, מדיניות או חקיקה צריכים להיות מבוססים על נתונים ועובדות כדי שיוכלו להוות בסיס יציב לצמיחה ולהתקדמות.