כניסה
הרשמה לניוזלטר

למה בישראל מעדיפים להימנע מכללי אתיקה ברורים בחיים הציבוריים?

דורית דינור | 13 בינואר 2022 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

הרף העליון של התנהגות ראויה

בשנת 2004 הגישה ועדה בראשות יצחק זמיר, שופט בית המשפט העליון בדימוס, המלצות על ערכי יסוד שישמשו כתשתית לכללי אתיקה לחברי הכנסת. ההמלצות התקבלו והפכו למחייבות. הן קבעו, בין היתר, כי חבר כנסת "ימלא את שליחותו בכנסת באחריות, במסירות, ביושר ובהגינות וישאף לשמש דוגמה אישית להתנהגות ראויה, יימנע מאפשרות של ניגוד עניינים ויעדיף את טובת הכלל". אבל התחייבות חברי הכנסת לכללי האתיקה לא הייתה שלמה. כאשר ועדת זמיר המליצה לכונן "נציב אתיקה" שיעסוק בהטמעת האתיקה בקרב חברי הכנסת, ההתנגדות מצד חברי הכנסת הייתה גורפת.

לא רק חברי הכנסת התנגדו לפיקוח אתי על התנהלותם, גם שרי הממשלה התנגדו. בתקופה בה כיהן כראש ממשלה, הקים אהוד אולמרט ב-2006 ועדה בראשות השופט בדימוס מאיר שמגר, שתגבש כללי אתיקה לשרי הממשלה. התהליך הופסק כשנתיים אחר כך בגלל חילוקי דעות בין שתי ועדות. "בהכללה גורפת ניתן לומר שעולם הפוליטיקה אינו מעוניין במגבלות אתיות על פעילות חבריו", כותב פרופ' אסא כשר בספרו החדש.

כשר הוא פרופ' אמריטוס לפילוסופיה ואתיקה מקצועית באוניברסיטת תל אביב וחתן פרס ישראל לפילוסופיה. הוא עוסק בסוגיות של אתיקה בישראל ובחשיבותם של כללי אתיקה בצבא, בממשל, בפוליטיקה ובאקדמיה.

אסא כשר, "אתיקה ישראלית, בביטחון, בפוליטיקה, באקדמיה ועוד", הוצאת כתר, 2021

שתפו: