כניסה
הרשמה לניוזלטר

מחקרים מעידים שהשעמום הוא משהו שלא כדאי לנו לדחוק הצידה, אלא להיפך – להיעזר בו, כדי לפתח חיים משמעותיים יותר

דינה גורדון | 12 ביולי 2020 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

ביקורת ספר: בשבחי השעמום

"השעמום יתפוס חלק ניכר מהעתיד העומד בפניכם". כך בחר המשורר, המסאי, המחזאי הרוסי-אמריקני וחתן פרס נובל לספרות יוסף ברודסקי, לפתוח את נאום הברכה שלו בטקס הסיום של מחזור 1989 בדארטמות' קולג', בניו המפשייר, ארה"ב. משפט שלא נשמע בדיוק כמו "ברכת הדרך".

"הסיבה שאני רוצה לדבר איתכם על השעמום היא שאין אף קולג' [...] שמכין אתכם [לחוויה הקשה הזאת]. בין אם תהיו עניים ובין אם עשירים, במוקדם או במאוחר אתם תתייסרו בחוויה הזאת של ריקנות. לאלה מכם בעלי פוטנציאל לחיים נוחים יותר, [יגיע הרגע] שתשתעממו בעבודה שלכם, עם החברים שלכם, עם בני הזוג שלכם [...] עם הרהיטים בדירה שלכם, עם המחשבות שלכם ועם עצמכם. ותתחילו לחשוב על דרכים להימלט. [...] אולי תשנו את העבודה, את מקום המגורים, את המדינה [...] אולי תתחילו לשתות אלכוהול, לטייל בעולם, לקחת שיעורי בישול [...] לעבור טיפול פסיכולוגי. [...] ואולי כל זה יעבוד לזמן מה, עד שתגלו שתחושת הריקנות חזרה".

James Danckert, John D.Eastwood, Out of My Skull: The Psychology of Boredom, June 2020

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
שתפו: