"אדוני, עליך לסדר את שולחן העבודה שלך!" אמרה קונדו בוקר אחד לנשיא חברת כוח האדם שבה עבדה. במרכז שולחנו ניצב מחשב שעליו היו מודבקים פתקי תזכורות, מסביבו היו מגדלים של מסמכים, מהדקים ומכתבים שלא נפתחו, ועל הרצפה היו מפוזרות ערמות של ספרים. "הנשיא הנבוך נאנח: 'אני כל כך עמוס, אני צריך שמישהו יסדר עבורי!'" הוא סיפר לה שגדל בבית מבולגן, שהוא תמיד מאבד דברים ושאפילו פוטר מעבודתו הראשונה בגלל זה.

קונדו המשיכה: "אבל אדוני, אתה יכול לעשות את זה בעצמך". הם התחילו ב"שיעורי סידור" מחוץ לשעות העבודה. אחרי כמה מפגשים המשרד שלו היה מסודר, הוא המליץ עליה בגאווה למנהלים אחרים, והיא הקימה חברת ייעוץ לסדר.