השפה החסכונית שבה השתמשו סופרי התנ"ך היא כנראה אחת הסיבות שבגללן הם פיתחו טכניקת כתיבה מיוחדת, שבה השמות שנתנו לגיבורים שימשו להרחבת היריעה הכתובה. נעמי, למשל, קראה לבנה הבכור מַחְלוֹן (מחלה) ולבנה הצעיר כִלְיוֹן (כליה) (מגילת רות א, ב). אין שום ספק שאלה הם שמות ספרותיים המגלים לקורא שבניה של נעמי נקראו, כביכול, על שם אחריתם המרה. נבל הכרמלי נקרא כך משום מעשיו הרעים. בדומה לכך אפשר להציג עשרות דוגמאות נוספות המראות ששמות גיבורי המקרא תורמים להבנת הסיפור הקשור בהם ומרחיבים אותו.