בספר החדש שלך (2023), אותו תוציא במימון המונים דרך "הד סטארט", אתה מתאר את תל אביב באופן מדכא למדי. כך אתה באמת צופה שתיראה העיר הזאת בשנת 2023?

"תל אביב תיראה כמעט ריקה לגמרי מאדם. פה ושם יהיה איזה מגדל שנופץ או עלה באש. מגדל עשירים. יום אחד יימאס לעניים ולחסרי הבית והם יעלו על כל אלה עם עשר דירות. בסוף זה קורה.

"הספר מתאר אבא ובת בתל אביב בעוד עשר שנים, בעיר שהתרוקנה, בארץ שהתרוקנה. זה מקום שהגיע מתוך עצמו לקיצו והם נשארו בו די הרבה זמן כי גם חיכו לאימא שצריכה לחזור, עד שהאבא מחליט שהגיע הזמן והם יוצאים מתל אביב וחוצים את הארץ ברגל לג'סר א-זרקא ששם תחכה להם ספינה כדי להיחלץ מפה".

כמי שמחובר לתל אביב בוורידים, מהי העיר הזאת בשבילך?

"אני חי פה בסטודיו שלי, דירונת קרקע עם חצר באזור לינקולן, בשיא הצניעות כדי לעמוד במחירים. תל אביב היא עיר שאני קשור אליה מאוד. נולדתי בה וגדלתי בה וחוץ מעשר שנים בירושלים לא עזבתי אותה, לכן זה המקום שממנו גיבור הספר יוצא למסע בשנת 2023. תל אביב היא מרכז הכסף וכתוצאה מכך גם מרכז הביזה. אפשר לראות היום בתל אביב אנשים צעירים שבגיל 40-30 אין להם סיכוי לדירה".

שנים אתה כותב ומבקר את מה שקורה כאן. מאיפה זה בא לך?

"מהרצון שזה ישתנה. גדלתי עם אבא מאוד ציוני ישראלי ומצד שני מאוד ביקורתי, ומאחר שאני עיתונאי שמסתובב הרבה בשטח אני רואה מה קורה ומודאג מאוד. מה שהכי מדאיג אותי זה הביזה והפערים. העשירים שבוזזים את המעמד הבינוני ואת העניים. יש כאן עוני שמתפשט וחיים מתחת למגדלים. יש כאן הון-שלטון".

בזמן המחאה היית ברחובות? צעקת עם כולם?

"ברור. הייתי ברחובות, לא יודע אם צעקתי, אבל הייתי".

אתה אחד מהמעטים שמגיעים בכתיבה העיתונאית שלו לסגנון ספרותי, ממש אפשר להרגיש ולראות את מה שאתה חווה. איך אתה עושה את זה?

"זו צורת הכתיבה שלי ואני רואה בעיתונות סוג של ספרות ולא להפך. אני לא רואה בספרות סוג של עיתונות אלא שואף לספרות ובגלל זה כותב גם ספרים".

כרגע מצב הספרות עגום למדי…

"זה חלק מתהליך של ירידת ערך התרבות בארץ, שיש בה כבר זמן רב שלטון שרואה בתרבות אויב. בניגוד לעולם המערבי, התרבות בארץ היא לא גוף אוטונומי נפרד עם מקורות מימון משלו, אלא נתמכת ועקב כך היא סובלת, חונקים אותה בכוונה. מה שקורה בספרות זה מה שקורה בתרבות, היא מתכווצת וגם סובלת מ'רייטינגיות'. מופיעה שם תופעה של כותבים שמשלמים כדי שהספר יתפרסם, כי ההוצאות במצוקה, בדיוק כמו המו"לים של העיתונות. זה מוביל לכך שיש כמות גדולה של פסולת והטוב יכול ללכת לאיבוד. בספרות מתרחש מה שקורה בתיאטראות, התאטרון נהפך לעבד של ועדי עובדים ואז בעצם תרבות המיינסטרים בשקיעה בכל התחומים כמעט, כי היא מתאימה את עצמה למכנה הכי נמוך".

בגלל זה בעצם החלטת להוציא את הספר באופן עצמאי?

"בין היתר, וגם מאיזשהו רצון לנוע עם הזמן, לממן אותו עם הרשת ולעשות אותו לבד. אף שזה פחות נוח, כי אתה לא מפקיד אותו בידי מישהו, אבל מצד שני יש לך שליטה על העורך ועל העיצוב. כרגע סיימתי את הגיוס. גייסתי 45 אלף שקל, זה מספיק, מכיוון שזה כולל גם קרוב ל-800 איש שצריך לשלוח להם את הספר, שזה סעיף די גדול בהוצאה".

עד כמה אתה מעורב בדברים שאתה כותב עליהם?

"אני הולך למקומות שיש לי דעה פוליטית לגביהם. אם אני כותב על פלסטינאים זה מפני שאני חושב שצריך להפוך אותם לשכנים טובים ולא להרוג אותם. אני כותב מתוך חמלה ואני חושב שאיפה שאני יכול לעזור אני אעזור, זה בא בעיקר בכתיבה שלי. אני מנסה להניע אותנו לכיוון מסוים, הכלי שלי הוא הכתיבה".

מה הפרויקט הבא שלך?

"זה ספר שיהיה על פרידה, פרידה מבת זוג שממנה נפרדתי לפני כמה חודשים".

הכתיבה עוזרת לך להתגבר?

"כנראה שכן".

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן