המילה vulnerability מתורגמת בעברית ל"פגיעות".

אבל יש למילה הזאת פירוש נוסף שאנחנו לא כל כך מכירים, ושיכול לשנות את הדינאמיקה במערכות היחסים שלנו ללא היכר: האוניברסיטה הקוסמית קוראת לזה – "חשיפות".

קרה לכם פעם שהייתם בטוחים שמישהו התנכל לכם, וכבר סיפרתם סיפור שלם סביב הדבר? קפצתם למסקנות, הכנסתם אותו לדמות הנבל מהסרטים, חרצתם משפט פנימי בו הוא הואשם והורשע בגין פשע בלתי נסלח? כל זאת, כדי לגלות לאחר זמן מה, שהדברים אינם כפי שחשבתם שהם, הפשע לא התקיים, או שהוא הרבה פחות חמור ממה שחשבתם, בהחלט מובן, ואפילו נסלח?

אולי גיליתם שאכן אירע מה שחשבתם, אך היו לכך סיבות שלא הייתם ערים להן, והן אפילו היו בשליטתכם?

אם הסיפור מוכר לכם, כנראה שגם אתם כבר תפסתם פעם על חם את הפגיעות.

על פי האוניברסיטה הקוסמית, בכולנו קיימת, במידה כזו או אחרת, יכולת להתמודד עם העולם באופן בוגר. לקחת אחריות, להתפייס, לשנות את דעתנו.

יחד עם אלו, יכולה להתקיים בנו, כלפי אנשים או מקרים מסוימים, תחושה של פגיעות, קורבנות והיעדר כנות.

תחושה שרימו אותנו, שנעשה לנו עוול וחוסר צדק, שאנחנו קורבנות.

לעיתים נרגיש כי רגשות אלו משתלטים על התקשורת שלנו עם אחרים, ומקשים עלינו לקיים שיח פתוח, חיובי, גלוי וכנה.

במאמר הזה נרצה לבחון את האזורים בחיינו בהם אנחנו מקיימים פגיעות, וללמוד איך להתמודד איתה. זאת כדי לפתח בנו בגרות רגשית, להעצים את תחושת הביטחון, העוצמה והעצמאות בחיינו, ולהעמיק את מערכות היחסים שלנו.

מהי פגיעות וממה היא נובעת לפי האוניברסיטה הקוסמית?

כשאנחנו מדמיינים אדם "פגיע" אנחנו רואים בעיני רוחנו אדם שברירי, חלש, עדין, רך ופסיבי, שניתן להשפיע עליו בקלות. אך במקרים רבים, הדבר אינו נכון. השבריריות והחולשה שהאדם הפגיע יפגין או יבטא, הן תחפושות שמסתירות דברים אחרים המתחוללים בנפשו.

למעשה, פעמים רבות בבסיס הפגיעות ישנה כוחניות, שתלטנות ונוקשות.

האדם הפגיע מקיים אותן, לעיתים בבלי דעת, לצורך תמרון ושליטה באחרים.

כלומר לעיתים קרובות הפגיעות משמשת ככלי שבאמצעותו האדם, מבלי לדעת, מכפיף את רצונו על האחרים.

איך? הפגיעות מונעת תקשורת כנה ״כדי לא לפגוע״, הפגיעות מונעת שיח ישיר ופתוח ״כדי לא להעליב״, הפגיעות מונעת דיאלוג המוביל לאמת משותפת או פיוס כי היא יוצרת התבצרות והתגוננות.

הפגיעות גם משמרת מערכות יחסים בלתי אותנטיות שבהן הסביבה ״הולכת על ביצים״ ליד האדם הפגיע, נוקטת זהירות ו״עיטוף בצמר גפן״ המשמרים כולם שליטה של האדם הפגיע במערכות היחסים ובהתנהלות וזאת באמצעות הפגיעות.

אך הפגיעות שלו, בסופו של דבר, פוגעת בעיקר באדם עצמו.

איך זה יכול להיות? הישארו איתנו, אנחנו נסביר.

איך מזהים פגיעות?

יש כמה סימנים לזיהוי שמי שמדבר בתוכנו, הוא לאו דווקא המקום הנבון והבוגר שבנו, אלא הפגיעות:

1. הפגיעות תספר סיפור שמעביר את הכוח והשליטה בחייו של האדם הפגיע, אל נסיבות או אנשים שחיצוניים לו.

2. הפגיעות תדבר לרוב בגוף שלישי, "הם" לא בסדר, "הם" אשמים, "הם" פגעו בי. זאת כאשר ה"הם" יתחלפו שוב ושוב במהלך החיים, אך האדם הפגיע יישאר לעד בתפקיד הנצחי של הקורבן הפגוע.

3. הפגיעות תעלה סיפורים, אירועים ותקריות מהעבר. כולם סביב הנרטיב לפיו העולם דפוק, החיים אכזריים, האנשים רעים, ואי אפשר לסמוך על אף אחד.

4. הפגיעות תציג את מערכות היחסים השונות, עם אנשים ועם העולם, כזירות קרב אשר יש בהן מלחמה ומאבק תמידי, גלוי וסמוי.

ממה פגיעות באמת נובעת?

1. כאשר אנחנו מתקשים להיות כנים, ולקחת אחריות אמיתית על המציאות שאנחנו יוצרים בתוכנו ובסביבתנו, אנחנו עלולים להיאחז בתדמית הקורבן המעבירה את האחריות אל האחרים.

2. כאשר לא מתקיים שיח פנימי חיובי ומפרה, אנחנו נשיג תשומת לב ואמפתיה על ידי הפגנת פגיעות קושי וחולשה.

3. כאשר אנחנו לא מבינים אחרים או מסוגלים לקיים אמפתיה ונדיבות כלפיהם, נאחז בתפיסות עולם לפיהן החיים הם מלחמה ומאבק כוחות ונשתמש בפגיעות כדי להשיג את המטרות והרצונות שלנו.

4. כאשר אנחנו חווים ריקנות וחוסר משמעות, אנחנו עלולים להתמכר לרגשות מסעירים כמו כעס ועלבון, טינה וכאב ולהתקשות לשחרר אותם

5. כאשר אנחנו לא בטוחים בצדקת הדרך שלנו, נקיים צדקנות, שפיטה וקטלוג של אחרים כ"לא בסדר".

הפגיעות עלולה להיות ממכרת, כי היא מעניקה שני דברים מרכזיים:

מצד אחד, היא פוטרת מלקיחת אחריות, והתמודדות עם רגשות כמו אשמה וחרטה, העשויים לעלות ולהכאיב.

מצד שני, היא מעניקה תשומת לב, עניין ותחושת משמעות מסעירה ומרגשת, גם אם אשלייתית.

האוניברסיטה הקוסמית מסבירה כיצד פגיעות מזיקה לנו

התבצרות בעמדה

הדיאלוג שמקיימת הפגיעות יוצר הפרדה של האדם מהסביבה שלו. מצב של "אנחנו והם" והיעדר יכולת לשמוע צדדים שונים לאותו הסיפור, ולגלות שתמונת המצב היא פחות מוחלטת וחד-ממדית מכפי שהפגיעות תיארה אותה. הפגיעות תגייס ״ראיות״ ואף ״תומכים״ ו״חבר מושבעים״ לתמיכה בעמדתה, מה שיעמיק עוד יותר את ההתבצרות והשכנוע של האדם בצדקתו. כמובן שמי שיעז להביע פרספקטיבה שונה על הסיטואציה עלול להיחשד כ"בוגד".

פגיעה בקרובים אליו

באמצעות הפגיעות האדם שולט באיך ייראה השיח עם אחרים. הביקורתיות והצדקנות , כאשר הם חוזרים שוב ושוב, גורמים לאחרים להגביל את הביטוי שלהם, כדי להימנע מאזורים כואבים ופגיעים. בכך מערכת היחסים מאבדת מן האותנטיות שלה כאשר האדם הפגיע ״מאלף״ בהדרגה את הסובבים אותו להפסיק להביע את עמדתם, לא להיות אמיתיים, כנים, ישירים וגלויים. בכך הם מדחיקים את רגשותיהם, מחשבותיהם וצרכיהם, כדי לא לגעת ולעורר באדם את הפגיעות.

מעגל הריחוק וההדיפה

כאשר הפגיעות הופכת להיות חלק מהאדם, הוא מגיב פעם אחר פעם בעלבון, החמצת פנים והתלהמות. הוא מאשים אחרים בכך שהם גורמים לו מצוקה או כאב, ויוצר סביבו תחושה שלילית ולא נעימה. הדבר גורם באופן טבעי לאחרים להרתע ולהמנע ממנו. אך כשאחרים מתרחקים ממנו, מתעצם המעגל הסגור של עלבון, תסכול, תחושת נטישה ובדידות, וחוסר אמון בבני אדם.

מעגל הלכידה בעבר

היאחזות בטראומות מהעבר מגדירה את היחסים של האדם עם העולם. היא יוצרת אצלו נקודת מוצא של אי אמון, וציפייה מתמדת לפגיעה חוזרת. במצב כזה הוא יצא לעולם ולאינטראקציות השונות בתחושת התגוננות תמידית. הוא יסתיר את רגשותיו וכוונותיו, ויהיה קפוץ, דרוך ונכון להילחם  ולהיאבק. כך הוא ימצא את עצמו שוב ושוב בקונפליקטים שבהם הוא פוגע ונפגע, ומשחזר את חוויית הפגיעות והקורבנות. הדבר מזין את הרגשות השליליים ואת היעדר האמון באנשים, ולוכד במעגל סגור של בדידות, תסכול ומפח נפש.

סטגנציה והיעדר התפתחות

ככל שהאדם שוקע אל תוך הפגיעות, הוא נעשה קהה, ציני ואדיש כלפי אחרים וכלפי חוויות חדשות. הכל נצבע בצבעים עגומים ובתחושה שלילית, ובציפייה למכה הבאה. היעדר היכולת לתקשר עם אחרים באופן גלוי וחשוף, ולהיפתח לזוויות התבוננות נוספות על עצמו ועל העולם, משאירה את האדם הפגיע מדשדש במקום. הוא לכוד בתפיסותיו כמו אדם הכלוא בחדר שחלונותיו אטומים ושאינו מרשה לאיש להיכנס, לפתוח חלון למשב רוח רענן, ולהכניס את אור השמש פנימה.

היצמדות למשחקי תפקידים

במצב של התמכרות לפגיעות, המשוב הרגשי היחיד שהאדם פתוח לקבל מאחרים, הוא של רחמים והשתתפות בצער. הוא עלול למצוא את עצמו לכוד בקשרים הנשענים על משחקי תפקידים בהם הוא תמיד החלש והנזקק, הצודק והשופט והאחר הוא החזק, המנחם והמעניק. אלו דינאמיקות שההתקבעות בתוכן לא תאפשר לאדם להעניק מעצמו לאחרים, ולחוות תחושת מסוגלות, משמעות וערך עצמי.

לפי האוניברסיטה הקוסמית, הפגיעות משמרת אותנו במעגל סגור שלא מאפשר התפתחות ושינוי (תמונה: Pexels)

מהי חשיפות, להגדרת האוניברסיטה הקוסמית

החלופה לפגיעות, על פי האוניברסיטה הקוסמית, הינה חשיפות.

יש הבדל מהותי בין פגיעות לבין חשיפות.

האדם שליבו חשוף אינו אדם שברירי או חלש. להפך, החשיפות נובעת מתוך תחושת מסוגלות, עוצמה ובטחון.

החשיפות הינה תום לב, מתן אמון באחרים ובעולם, כאשר האדם מלא תקווה ומסכים לפגוש ולחוות את המציאות בכל פעם ממקום חדש ונטול משקעים.

האדם המקיים חשיפות פונה אל העולם ללא מערכות הגנה, בלב פתוח וללא מטעני עבר.

הוא יחוש חופש להביע בבהירות ושקיפות את רגשותיו ומחשבותיו, ללא מגננות או צורך להסתיר.

הוא ינהל שיח פנימי שיש בו כנות, אחריות ובגרות.

הוא יהיה בלמידה והשתפרות מתמדת, גמיש, נדיב ומכיר תודה כלפי אחרים, פתוח וקשוב.

איך אפשר לעבור מפגיעות לחשיפות? כמה המלצות מלוהאריה מייסדת האוניברסיטה הקוסמית

1. ראשית, למדו לזהות את קולה של הפגיעות, ואת המילים בהן היא משתמשת

2. הביעו כוונה ורצון בתוככם להפסיק להאמין לפגיעות – ולהעדיף את החשיפות על פניה, בכל זמן נתון ותרגלו זאת על בסיס מתמיד. משמע כאשר אתם מרגישים שעולה בתוך הנפש שלכם פגיעות, עיצרו לרגע, אל תפעלו באופן אוטומטי ונסו לבחור באחריות, תקשורת אותנטית, פתיחות, הכלה את הרגשות שעולים בכם ומוכנות לנקוט צעדים חיוביים שישנו את מצב הדברים

3. שימו גבול לפגיעות – החליטו כי אינכם מוכנים יותר לקיים שיח שמעניק לאחרים את האחריות והשליטה על חייכם

4. בטאו מוכנות לקחת אחריות, אל תתבצרו ותסתגרו אלא צרו בחירה להתמודד ולעבור דרך הכאב שהפגיעות מנסה למנוע מכם לעבד ולשחרר אותו

5. שאלו את עצמכם, לאיזה סוג של כאב אתם מכורים, ומדוע? מה הכאב מעניק לכם? כיצד הוא משרת את ההתבצרות והיעדר לקיחת האחריות?

6. שאלו את עצמכם, מה הכאב וההתמכרות לכאב מרחיקים ומונעים מכם במימוש העצמי שלכם?

7. זהו את הסיפורים, האנשים או המאורעות שעלולים לעורר את הפגיעות, והיו מוכנים להמיר אותה בעת המפגש איתם, בלקיחת אחריות ובתקשורת חיובית ובונה

8. תרגלו דרכי תקשורת עם עצמכם ועם אחרים שיש בהן הקשבה, כנות, ישירות ופתיחות

9. הסכימו לשחרר את העבר, את הציניות ואת שכבות ההגנה שיצרתם ותנו לעצמכם הזדמנות להתחדש ולהתפתח

10. למדו לסמוך על עצמכם, לבטוח ולתת אמון במסוגלות שלכם להתגבר על כל קושי וכאב

11. היו נאמנים לעצמכם ולהתפתחות שלכם, וחתרו לקיום של שיח פנימי בהיר וכנה שבו אתם ערים יותר ויותר לכוחות הנפש הפועלים בתוככם ולומדים לנהל אותם במודע

המלצת האוניברסיטה הקוסמית: תרגלו דרכי תקשורת עם עצמכם ועם אחרים שיש בהן הקשבה, כנות, ישירות ופתיחות (תמונה: Pexels)

האוניברסיטה הקוסמית היא ארגון חברתי העוסק בתמיכת תהליכי התפתחות, ופיתוח ידע, תודעה ומודעות. כחלק מהלימודים והקורסים ניתנים כלים לפיתוח מודעות עצמית, מודעות לאחר ולסביבה, ומיומנויות של תקשורת בין-אישית.