בחברה המערבית התקבעה הבנה שמנהלים ומנהיגים מצליחים אינם יכולים להיות מופנמים. סוזן קיין, שחקרה אנשים מוצלחים כמו גנדי, וורן באפט ומארק צוקרברג, מנסה להוכיח לעולם שהמציאות היא לגמרי אחרת
דינה גורדון | 4 במאי 2014 | כתבה חצויה | 2 דק׳
"מנהיגים מופנמים יכולים להצליח יותר ממנהיגים מוחצנים"
מבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד יצא במשך שנים אוסף מרשים של מנהלים בכירים, כמו נשיאי הבנק העולמי, שרי אוצר אמריקנים, ראשי עיריית ניו יורק ומנכ"לים של חברות גדולות כמו ג'נרל מוטורס. כיום זו נחשבת לחממה יוקרתית, מעין פס ייצור שבו צומחים מנהלים, בזה אחר זה, לפי מודל מוגדר וידוע מראש. כזה שמכשיר אותם להיות מוחצנים ודומיננטים, בעלי יכולת קבלת החלטות מהירה.
"סטודנטים מספרים שמלמדים אותם לדבר בקול רם, ללמוד בצוותים ובקבוצות גדולות. הם מקבלים עצות כמו 'דבר בביטחון. גם אם אתה מאמין במשהו רק ב-55 אחוז, דבר עליו כאילו האמנת בו ב-100 אחוז'", מספרת סוזן קיין, בוגרת בית הספר למשפטים של הרווארד בראיון לאפוק טיימס.
"מתוך המודל הזה של המנהל המצליח כאדם מוחצן", אומרת קיין, "צמחו מנהלים מצליחים מאוד, כמו למשל ג'ק וולש, שהיה יו"ר ומנכ"ל ג'נרל מוטורס, שבתקופת כהונתו עלה ערך החברה באלפי אחוזים". וולש קיבל את הכינוי "פצצת ניוטרון", בגלל הדומיננטיות שלו מול העובדים. דוגמה אחרת הוא איש העסקים הבריטי ריצ'רד ברנסון, מייסד קבוצת וירג'ין, שידוע בהתנהגות המוחצנת ויוצאת הדופן שלו.
"אבל מה שקרה הוא שלקחנו לקיצוניות את המודל הזה של מנהל מצליח כאדם מוחצן", טוענת קיין. "במצב הקיצוני הזה שהתפתח, וממשיך עד היום, נוטים להתעלם מהיכולות והכישורים המיוחדים שיש למנהלים או מנהיגים מופנמים. במצב הזה מאבדים את התרומה המיוחדת שמנהלים מופנמים יכולים לתת".
במחקר פסיכולוגי שנמשך חמש שנים, היא חקרה מנהלים ומנהיגים מצליחים, כמו מהטמה גנדי, רוזה פארקס, וורן באפט ואחרים. מסקנתה המהפכנית היא שמנהיגים ומנהלים מצליחים רבים היו בעצם אנשים מופנמים ושקטים יותר, בניגוד מוחלט לתפיסה הרווחת. כאלה שלא מרבים לדבר, אוהבים לעבוד יותר לבד ולא בקבוצות, זהירים ושקולים יותר, זקוקים יותר למרחב פרטי ונרתעים מקונפליקטים.
"המופנמים הם כשליש עד חצי מהאוכלוסייה בעולם המערבי", אומרת קיין. "כאשר מתעלמים מהכישורים המיוחדים שלהם מפסידים את מה שהם יכולים לתרום".
את מסקנותיה פרסמה קיין בספרה "שקט, כוחם של המופנמים בעולם שלא מפסיק לדבר", ובהרצאה ב-TED שהיא בין הנצפות ביותר בפורום ההרצאות היוקרתי. בראיון לאפוק טיימס היא מספרת איך צמח באמריקה ובעולם המערבי המודל של המנהל המוצלח כאדם מוחצן, ומנסה לענות על השאלה האם עדיין אפשר לשנות אותו…
מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן
תמונות: באדיבות סוזן קיין, AFP
עוד כתבות של דינה גורדון
"מנהיגים מופנמים יכולים להצליח יותר ממנהיגים מוחצנים"
בחברה המערבית התקבעה הבנה שמנהלים ומנהיגים מצליחים אינם יכולים להיות מופנמים. סוזן קיין, שחקרה אנשים מוצלחים כמו גנדי, וורן באפט ומארק צוקרברג, מנסה להוכיח לעולם שהמציאות היא לגמרי אחרת
דינה גורדון | 4 במאי 2014 | כתבה חצויה | 2 דק׳
תמונות: באדיבות סוזן קיין, AFP
מבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד יצא במשך שנים אוסף מרשים של מנהלים בכירים, כמו נשיאי הבנק העולמי, שרי אוצר אמריקנים, ראשי עיריית ניו יורק ומנכ"לים של חברות גדולות כמו ג'נרל מוטורס. כיום זו נחשבת לחממה יוקרתית, מעין פס ייצור שבו צומחים מנהלים, בזה אחר זה, לפי מודל מוגדר וידוע מראש. כזה שמכשיר אותם להיות מוחצנים ודומיננטים, בעלי יכולת קבלת החלטות מהירה.
"סטודנטים מספרים שמלמדים אותם לדבר בקול רם, ללמוד בצוותים ובקבוצות גדולות. הם מקבלים עצות כמו 'דבר בביטחון. גם אם אתה מאמין במשהו רק ב-55 אחוז, דבר עליו כאילו האמנת בו ב-100 אחוז'", מספרת סוזן קיין, בוגרת בית הספר למשפטים של הרווארד בראיון לאפוק טיימס.
"מתוך המודל הזה של המנהל המצליח כאדם מוחצן", אומרת קיין, "צמחו מנהלים מצליחים מאוד, כמו למשל ג'ק וולש, שהיה יו"ר ומנכ"ל ג'נרל מוטורס, שבתקופת כהונתו עלה ערך החברה באלפי אחוזים". וולש קיבל את הכינוי "פצצת ניוטרון", בגלל הדומיננטיות שלו מול העובדים. דוגמה אחרת הוא איש העסקים הבריטי ריצ'רד ברנסון, מייסד קבוצת וירג'ין, שידוע בהתנהגות המוחצנת ויוצאת הדופן שלו.
"אבל מה שקרה הוא שלקחנו לקיצוניות את המודל הזה של מנהל מצליח כאדם מוחצן", טוענת קיין. "במצב הקיצוני הזה שהתפתח, וממשיך עד היום, נוטים להתעלם מהיכולות והכישורים המיוחדים שיש למנהלים או מנהיגים מופנמים. במצב הזה מאבדים את התרומה המיוחדת שמנהלים מופנמים יכולים לתת".
במחקר פסיכולוגי שנמשך חמש שנים, היא חקרה מנהלים ומנהיגים מצליחים, כמו מהטמה גנדי, רוזה פארקס, וורן באפט ואחרים. מסקנתה המהפכנית היא שמנהיגים ומנהלים מצליחים רבים היו בעצם אנשים מופנמים ושקטים יותר, בניגוד מוחלט לתפיסה הרווחת. כאלה שלא מרבים לדבר, אוהבים לעבוד יותר לבד ולא בקבוצות, זהירים ושקולים יותר, זקוקים יותר למרחב פרטי ונרתעים מקונפליקטים.
"המופנמים הם כשליש עד חצי מהאוכלוסייה בעולם המערבי", אומרת קיין. "כאשר מתעלמים מהכישורים המיוחדים שלהם מפסידים את מה שהם יכולים לתרום".
את מסקנותיה פרסמה קיין בספרה "שקט, כוחם של המופנמים בעולם שלא מפסיק לדבר", ובהרצאה ב-TED שהיא בין הנצפות ביותר בפורום ההרצאות היוקרתי. בראיון לאפוק טיימס היא מספרת איך צמח באמריקה ובעולם המערבי המודל של המנהל המוצלח כאדם מוחצן, ומנסה לענות על השאלה האם עדיין אפשר לשנות אותו…
מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן
