מחבקים אותה. שונאים אותה. חושדים בה. הפרויקט הקטארי: כיצד נראית אסטרטגיה שנבנתה במשך עשורים
9 ביוני 2025 | גיאו-פוליטיקה | 21 דק׳
קטאר: איך מדינה אחת הצליחה לעבוד על כולם – ולהישאר בלב הקונצנזוס
אם הדיפלומטיה הייתה משחק מונופול, הלוח של קטאר היה נראה כמו גרסה חדשנית שלו: במקום המשבצות המסמלות תחנות רכבת, היו מופיעים שדות גז עצומים; את השדרות היוקרתיות היו מחליפים אולפני אל-ג'זירה; וקלף "צא מהכלא" היה הופך לבסיס חיל האוויר האמריקני אל-עודייד. כל משתתף היה צריך גם לבחור אם להשקיע באוניברסיטאות או בתאגידי ענק, ובכל סיבוב שלם על הלוח הוא היה עובר דרך משבצת "חמאס והאחים המוסלמים".
בלוח הזה קטאר יודעת לזרוק את הקוביות כך שהן תמיד יפלו בדיוק במרכז – בין וושינגטון לטהראן, בין האסלאם הרדיקלי למערב הליברלי, בין אויב לידיד. כולם יודעים שהיא משחקת משחק כפול, אבל אף אחד לא יכול להרשות לעצמו לפרוש. זוֹ אולי לא הדרך המקובלת לשחק, אבל קטאר כבר מזמן המציאה את הכללים שלה עצמה.
"מוסדות מדיניים רבים שברו את הראש בניסיון להבין את המשחק שמשחקת קטאר", אומר לנו בריאיון ד"ר אריאל אדמוני, מומחה לקטאר מאוניברסיטת בר אילן. במסמכי מדיניות ובמחקרים אקדמיים המנתחים את הדיפלומטיה הקטארית, מתוארת אסטרטגיית hedging ("גידור") – טיפוח ערוצים מתחרים כדי שניתן יהיה "לקצור דיבידנד מכל צד". או במילים של מנהלי תיקי השקעות – ליצור תיק יחסים מגוון שמקטין סיכונים, שומר מרחב תמרון ומאפשר להפיק רווח מכל תוצאה אפשרית.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
אילוסטרציה: מגזין אפוק
