קטאר: איך מדינה אחת הצליחה לעבוד על כולם – ולהישאר בלב הקונצנזוס

אם הדיפלומטיה הייתה משחק מונופול, הלוח של קטאר היה נראה כמו גרסה חדשנית שלו: במקום המשבצות המסמלות תחנות רכבת, היו מופיעים שדות גז עצומים; את השדרות היוקרתיות היו מחליפים אולפני אל-ג'זירה; וקלף "צא מהכלא" היה הופך לבסיס חיל האוויר האמריקני אל-עודייד. כל משתתף היה צריך גם לבחור אם להשקיע באוניברסיטאות או בתאגידי ענק, ובכל סיבוב שלם על הלוח הוא היה עובר דרך משבצת "חמאס והאחים המוסלמים".

בלוח הזה קטאר יודעת לזרוק את הקוביות כך שהן תמיד יפלו בדיוק במרכז – בין וושינגטון לטהראן, בין האסלאם הרדיקלי למערב הליברלי, בין אויב לידיד. כולם יודעים שהיא משחקת משחק כפול, אבל אף אחד לא יכול להרשות לעצמו לפרוש. זוֹ אולי לא הדרך המקובלת לשחק, אבל קטאר כבר מזמן המציאה את הכללים שלה עצמה.