הם נודעו בכישרון יוצא דופן, אך גם באורח חיים חריג. בין בטהובן לטסלה, מיכלאנג'לו וניוטון – דיוקן של אנשים שחיו פחות בעולם שסביבם, ויותר בעולם שבנו לעצמם
מאיה מזרחי | 5 בפברואר 2026 | חברה והיסטוריה | 22 דק׳
ארבע שעות שינה, מאות יצירות והמצאות: החיים הלא צפויים של הגאונים הגדולים
1. לודוויג ואן בטהובן
כמעט כל סיפור פופולרי על המלחין הגרמני לודוויג ואן בטהובן (1827-1770) נפתח בתיאור סדר יומו הקפדני: קימה עם שחר, הכנת קפה מ-60 פולים הנמדדים בקפידה, התמסרות מיידית לכתיבה מוסיקלית רציפה עד לשעות הצהריים המוקדמות, וניסיונות "לעורר" את הגוף באמצעות שפיכת מים קרים. גם טיוליו הארוכים בטבע זכו לפרסום לא מבוטל.
אולם מאחורי השגרה המחושבת הסתתר הרגל עמוק יותר – פחות פוטוגני ופחות מוכר – מפגשיו עם "המוזות". "אני מבלה את כל הבקרים שלי עם המוזות – והן מברכות אותי גם בטיוליי הרגליים", כתב לאחיינו ב-1825. שנה קודם לכן כתב לידיד בשם ג'ורג' נגלי: "רק באמנות האלוהית נמצא המנוף שנותן לי כוח להקריב את החלק הטוב ביותר בחיי למוזות השמימיות". ובמכתב מ-1821 לארכי-דוכס רודולף ניסח זאת במונחים רחבים אף יותר: "אין נעלה מכך – להתקרב אל האלוהות יותר משאר בני-האדם, ועל ידי אותו מגע להפיץ את קרני האלוהות בקרב המין האנושי".
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
מגין אפוק, Public Domain, Shutterstock