הזיכרונות החלו להציף אותו ככל שהתקרב למקום שבו החביא אותה. במהלך התקופה בה היה בשבי הוא…
מאיה מזרחי | 16 בנובמבר 2017 | חברה והיסטוריה | 5 דק׳
"רוב האנשים לא מביטים, הם לוחצים על כפתור"
הזיכרונות החלו להציף אותו ככל שהתקרב למקום שבו החביא אותה. במהלך התקופה בה היה בשבי הוא דמיין את עצמו, פעמים רבות, חוזר לחווה שבהרים, חופר באדמה ומוצא את הדבר שהכי קרוב לאוצר עבורו כרגע. רק ברגעים קשים חלחלה בו דאגה שמא הוא יחפור ויגלה שהיא איננה.
מצלמת הלייקה היקרה שלו נשארה בדיוק כפי שהשאיר אותה כשנשבה בידי הנאצים לפני שלוש שנים. הוא, לעומת זאת, הרגיש אדם אחר. "אין הרבה זמן, צריך ללכת", הוא קטע לעצמו את חוט המחשבה, לקח את הלייקה והסתלק. למרות שכבר היה בצרפת והיו בידיו ניירות מזויפים, הוא עדיין חשש להיתפס – הוא לא התייחס לחופש שלו כדבר מובן מאליו, במיוחד לאחר שנתפס פעמיים לפני כן כשניסה לברוח.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו