כניסה
הרשמה לניוזלטר

עברו כמה ימים בלבד מאז שהיא חזרה לפריז, אחרי 11 שנים של גלות ברחבי אירופה, ובכל…

מאיה מזרחי | 24 בדצמבר 2015 | חברה והיסטוריה | 4 דק׳

במוחו של אמן: הציירת המסתורית

עברו כמה ימים בלבד מאז שהיא חזרה לפריז, אחרי 11 שנים של גלות ברחבי אירופה, ובכל זאת, זה היה חזק ממנה, רגליה נשאו אותה באופן טבעי למקום שהיה הבית השני שלה בזמן אחר – מוזיאון הלובר.

היא החליטה שתלך לשם לבדה כדי להימנע מהסחי דעת מיותרים בעת הביקור - בפעם הקודמת שהייתה כאן זה היה בדלתיים סגורות והיום הלובר הוא מוזיאון הפתוח לקהל הרחב. ״כמה פריז השתנתה מאז. כמה אני השתניתי״, מלמלה לעצמה אליזבט לואיז ויז׳ה לה ברן, בשמחה מהולה בעצב. ״גרושה עם שתי בנות, אני כבר לא אותה נערה חסרת דאגות, בכובע קש שהייתי״, נזכרה משועשעת. ״לאיזו שערורייה הדיוקן העצמי שלי גרם בזמנו! היום לבטח הוא לא היה מפריע לאיש״.

מרי אנטואנט וילדיה, 1787; לואיז אליזבט ויז׳ה לה ברן   |  Wikipedia

מרי אנטואנט וילדיה, 1787; לואיז אליזבט ויז׳ה לה ברן | Wikipedia

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
תמונת אילוסטרציה: מגזין אפוק
"התעמולה האנטי-ישראלית כיום נשענת על שיטת השקר הגדול"

איל לוינטר, מאיה מזרחי

איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
"ההיסטוריה נכתבת בידי המנצחים" – האמנם?

איל לוינטר

קונור מקגרגור (מימין מקדימה) וחביב נורמגומדוב במסיבת עיתונאים שנערכה בניו יורק כשבועיים לפני הקרב
הסוד השמור של הלוחמים הגדולים

מאיה מזרחי

איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
האמנות של לא לגבש דעה

צוות אפוק

איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
קללת קסנדרה: האזהרות שאנו מעדיפים לא לשמוע

בר בולנדי

איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
עונשו של הזיכרון המושלם

ישראל נמדר

שתפו: