טכנולוגיות חדשות להנדסה גנטית של מזון נכנסות כעת בקצב הולך וגובר. מי מפקח על זה?

מאות שנים עסק האדם ב"הכלאה". הוא זיווג באופן מלאכותי בין מינים דומים יחסית של צמחים בתקווה שמהזרע המאוחד שלהם יגדל צמח בעל תכונות טובות יותר, כזה שיהיה מסוגל לעמוד בפני מחלות ולהניב יבול רב יותר. כך נוצרה למשל החיטה המודרנית שאנו מכירים.

אבל האדם לא הסתפק בכך. בסוף שנות ה-90, הודות להתקדמות הטכנולוגיה, הוא עבר לעשות הנדסה גנטית (GMO) של צמחים. לאחר שנמצא בחיידק כלשהו גן מסוים המייצר תכונה רצויה, הגן הוכנס לזרע של צמח. כך נבט צמח בעל תכונה משופרת. התוצר הראשון היה עגבנייה של חברת קלגן האמריקנית (Flavr Savr) ש"כוח העל" שלה היה חיי מדף ארוכים, הודות לגן המעכב את תהליכי הריקבון שלה. אחריה הופיעו תוצרי GMO רבים אחרים: סויה, תירס, קנולה, אורז, חיטה, תפו"א ועוד. אצל רבים מהם "כוח העל" היה עמידות רבה יותר בפני חומרי הדברה או מחלות.