עד לאחרונה הרעיון לייצר מקור אנרגיה המדמה את אופן פעולת השמש נשמע כמו מדע בדיוני. לא עוד

במשך אלפי שנים תהו מדענים מהו מקור האנרגיה של השמש. אנכסגורס, פילוסוף ואסטרונום יווני מהמאה ה-5 לפנה"ס תיאר את השמש ככדור מתכתי בוער. באמצע המאה ה-19 השקפה מקובלת הציעה שכוחות הכובד העזים בשמש גורמים לחומר הרב שבה להידחס ולהתחמם עוד ועוד וכתוצאה מכך גם לזרוח.

רק לאחר שפורסמה תורת היחסות הפרטית של איינשטיין ב-1905 הצליחו בהדרגה מדענים להבין כיצד מפיקה השמש את האנרגיה הרבה שלה. המשוואה E=mc2, אחת התובנות החשובות של תורת היחסות הפרטית, אומרת שמסה (m במשוואה) יכולה להפוך לאנרגיה (E). להרבה מאוד אנרגיה. בהתאם למשוואה, מסה של גרם בודד יכולה להפוך ל-90 טריליון ג'אול (יחידת מידה לאנרגיה).