מדענים מגלים כעת שלא רק שעוני מטוטלת מסתנכרנים ביניהם, אלא גם הורמונים, קצב הלב והמוליכות החשמלית של העור. כעת נותר להבין מדוע זה קורה, ומה השלכות הדבר
רקפת תבור | 12 במאי 2021 | מדע וטכנולוגיה | 11 דק׳
סוד הסנכרון: מדוע לדברים סמוכים יש נטייה להסתנכרן זה עם זה
ממציא שעוני המטוטלת, הפיזיקאי ההולנדי כריסטיאן הויגנס (Christiaan Huygens), הבחין באמצע המאה ה-17 כי בכל פעם שהוא תולה שני שעוני מטוטלת על אותה קורת עץ, זה לצד זה, לא משנה איך התחילו שתי המטוטלות את תנועתן אנה ואנה – תוך 30 דקות לכל היותר הן מסתנכרנות ביניהן באופן מושלם – כשמטוטלת של שעון אחד נעה ימינה המטוטלת של השעון הסמוך נעה שמאלה, בדיוק באותו קצב.
הויגנס הבין שקיימים ערוצים סמויים דרכם השעונים, עם המטוטלות שבתוכם, משפיעים זה על זה, אך לא היה לו ברור מה הם. הוא חשב שאולי מדובר בזרמי אוויר, אבל מחיצה שהניח בין השעונים לא עצרה את הסנכרון. רק כשהויגנס תלה את השעונים על קירות נפרדים נעלם הסנכרון.
ב-2002 ניסה פרופ' ג'ים פנטלון מאוניברסיטת אלסקה לשחזר בכיתת הלימוד שלו את סנכרון המטוטלות. אך במקום להשתמש בשעוני מטוטלת גדולים הוא השתמש במטרונומים, שגם להם מטוטלת הנעה מצד לצד. את המטרונומים הוא הניח על לוח דק, וגילה שלא משנה מהיכן התחילה לנוע המטוטלת של כל אחד מהמטרונומים ומה הייתה מהירותה, תוך פחות מדקה כל המטרונומים שהניח על לוח העץ הסתנכרנו בתנועה ובקצב מושלם, הפעם אפילו באותו כיוון.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו