ה"תכנון" האקראי מול התכנון התבוני
רקפת תבור | 15 באוקטובר 2017 | מדע וטכנולוגיה | 3 דק׳
ללמד, או לא ללמד אבולוציה
ללמד או לא את תורת האבולוציה - זו סוגיה המלווה את החברה המערבית כבר יותר מ-150 שנה, וייתכן שתמשיך כך עוד שנים רבות – ככה זה כשמדובר במאבק בין גישות בעלות אמונה שונה. למעשה, יריית הפתיחה במאבק זה נשמעה כבר ב-1859, כשדארווין פרסם את ספרו "מוצא המינים". דארווין טען שהאדם אינו יציר הבריאה, אלא תוצאה של התפתחות טבעית ואקראית ללא יד מכוונת. אחד השיאים במאבק הגיע עם "משפט הקופים", כשג'ון סקופס, מורה בתיכון ממדינת טנסי שבארה"ב נשפט והורשע על שלימד את תורת האבולוציה בבית ספר, וזאת בניגוד לחוק האוסר על כך שהתקבל בטנסי מעט קודם לכן. השנה הייתה 1925, טיעונים רבים הועלו לכאן ולכאן מאז אותן שנים, אך ביסודו של דבר המאבק נמשך והשאלות עדיין פתוחות ונוקבות.
ביסודו של דבר, בהפשטה, תורתו של דרווין מבוססת על שני עקרונות מרכזיים: הראשון מסביר כיצד עשויות להתפתח תכונות חדשות מדור לדור, ובהדרגה להוביל לאורך השנים להתפתחותם של מינים חדשים. העיקרון מדבר על טעויות בהעתקה של המידע התורשתי המתרחשות מפעם לפעם באופן אקראי, וכך נסללת הדרך להופעתן של תכונות חדשות.
העיקרון השני, "הברירה הטבעית", בא להסביר לנו כיצד בסופו של דבר, מבין כל התכונות החדשות שהתפתחו באופן אקראי, רק המועילות שורדות. תכונה חדשה שפוגעת בכשירות הצאצא תפגע בסיכוייו לשרוד או להותיר אחריו צאצאים רבים, כך שבסופו של דבר תכונה זו תיכחד.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו