ניסויים שערך פרופ' אורי חסון מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת פרינסטון שבארה"ב, הדגימו שהמוחות שלנו יכולים להשפיע זה על זה. ממצאיו הם חלק ממהפכה שקטה המתרחשת בחקר המוח. עד לא מזמן, כשרצו לחקור איך המוח מעבד פעילות מסוימת, כמו דיבור למשל, בדרך כלל היו מבצעים בדיקות על אדם בודד שישב במעבדה מול מחשב והתמודד עם משימות פשוטות כמו זיהוי מילים. הבדיקות התמקדו בצד המדבר או בצד המקשיב, ולא בדקו את הקשרים בין הדובר למקשיב. התוצאה הייתה שבמשך תקופה ארוכה חשבו, למשל, שהפקת הדיבור והתפיסה שלו נעשים ברובם בחלקים נפרדים של המוח. פרופ' חסון וחוקרים נוספים טוענים שהמודלים האלה לחקר המוח צריכים להשתנות, כיוון שבעולם האמיתי הם פשוט לא עובדים. מוחות מפעילים כוחות על מוחות אחרים ולמעשה הם "מחוברים" איתם ומשפיעים עליהם.

---

כבר ב-2004 גילינו עד כמה המוחות שלנו יכולים להשפיע זה על זה, וממש להפעיל כוחות זה על זה. בהתחלה בדקנו את חוש הראייה. הקרנו לחמישה צופים את אותם סרטים וגילינו התאמות מרשימות בפעילות המוחות שלהם לאורך הצפייה בסרט. משם המשכנו לבדוק כיוונים נוספים. למשל, השמענו לנבדקים סיפורים, וראינו שבמוחותיהם של מספר הסיפורים, וגם אצל המאזינים לו, מתקיימות פעילויות דומות ומתואמות.

במחקר שפרסמנו לאחרונה, גם ראינו כיצד בעזרת סיפורים, אני יכול "להעביר זיכרונות" מהמוח שלי אל שלך. 18 נבדקים צפו בסרט ואחת מהם תיארה בפרוטרוט את מהלכו של הסרט, סצנה אחר סצנה. 18 נבדקים נוספים, שלא צפו בסרט, האזינו לתיאור המפורט שלה, כפי שהעלתה אותו מזיכרונה. גילינו שהיא הצליחה להעביר לא רע למאזינים את הזיכרונות שלה. בכל סצנה וסצנה, כשהשווינו את הפעילות באזורי המוח השונים, אצל הצופים בסרט מול הפעילות במוחות המאזינים, גילינו שהתרשימים שהתקבלו ממכשיר ה-fMRI אצל שתי הקבוצות היו דומים מאוד זה לזה.

עם מבט קדימה, בשנה הקרובה אנחנו מתכננים לבחון היבט שונה של התקשורת הזו של המוחות – דווקא את המקרים שבהם התקשורת לקויה. אנחנו רואים שקורה עכשיו משהו מעניין בעולם – קבוצות לא מתקשרות זו עם זו באותה רמה. יש תחושה שאת אותה שיחה אנשים שונים מבינים באופן שונה מאוד זה מזה, דבר הנובע מהמקום ומהרקע שממנו הם מגיעים.

אנחנו רוצים להבין טוב יותר את המסננים העומדים ביני לבינך. המסננים האלו תלויים בידע שיש לך ובאמונות שלך, ומשפיעים על האופן שבו את מקבלת מידע.

יש משפט בפילוסופיה האפריקנית שמתאר את זה יפה: "I am because we are" ("אני" בגלל שאנחנו). זה מתאים לממצאים שלנו שמוחות אחרים משפיעים על מי שאנחנו ומעצבים אותנו. כעת אנחנו רוצים להבין את הצד האפל של "האנחנו" הזה – כיצד המסננים האלה שנוצרים כתוצאה מה"אנחנו", בהשפעת הקבוצה שאליה אני משתייך, גורמים לי לראות ולהבין אותך אחרת, אם את לא חלק מאותה קבוצה.