שי ראשוני רץ מרתונים, היה איש ברזל וניהל עסקי ספורט, עד שנחתה עליו הבשורה הקשה: הוא עומד להפוך למשותק, ואז לאילם ואחר כך יפסיק לנשום וימות. אבל בשורת האיוב דווקא העירה אותו לחיים. היום הוא מנהל עמותה שמנסה למצוא תרופה למחלה, וגם מפתח מכשיר מהפכני שיאפשר בפעם הראשונה לחולים במצבו לדבר בכל מצב 

בן קמינסקי | 11 בספטמבר 2015 | מדע וטכנולוגיה | 12 דק׳

״שכבתי בבית החולים בלי יכולת לתקשר, והם באו אליי כמו מלאכים״

שי ראשוני יושב על הכורסה בווילה שבסלון ביתו ברמת השרון ולא יכול לזוז. גם לא לדבר. רק להזיז את העיניים, את הגבות וקצת את הפה, שבו הוא משתמש בדרך כלל כדי לחייך את החיוך העדין שהוא מסוגל, שנותן לך מיד להרגיש תחושה נעימה לידו.

כדי לתקשר איתי הוא מזיז את העיניים. כל תזוזה מקלידה משהו על מסך מחשב שמונח מולו. מכשיר יקר מאוד, שלא ניתן להזיז, המצריך בכל פעם תהליך מייגע של כיול.