מהחברות של ק.ס. לואיס וטולקין, דרך אפקט פיגמליון ואפקט החשיפה, ועד מספר השעות המדויק שנדרש כדי להפוך מכר לחבר טוב – הפסיכולוגיה שמאחורי יצירת קשרים חדשים כשהחיים כבר מלאים עבודה, ילדים והסחות דעת
מאיה מזרחי | 9 במרץ 2026 | פסיכולוגיה | 14 דק׳
הפסיכולוגיה של יצירת קשרים חדשים והשגת חברים כמבוגרים עסוקים
1. כשאין זמן לחברים
ק.ס. לואיס, מחבר סדרת "דברי ימי נרניה", כתב על ג’.ר.ר. טולקין, מחבר "שר הטבעות", ביום שבו נפגשו לראשונה בפקולטה לאנגלית באוניברסיטת אוקספורד: "אין בו נזק". באותם ימים הם היו כמעט הפכים גמורים: לואיס היה אתאיסט מושבע ורווק, ואילו טולקין – נוצרי מאמין ואיש משפחה.
למרות השוני ביניהם, הם החלו להיפגש מדי יום שני בבוקר כדי לשתות "משהו קטן יחד", ובהדרגה החברות ביניהם פרחה. "זה אחד הרגעים המהנים ביותר בשבוע", כתב לואיס על המפגשים. לפעמים אנחנו מדברים על הפוליטיקה של הפקולטה לאנגלית; לפעמים אנחנו מבקרים זה את שיריו של זה; ובימים אחרים אנחנו גולשים לתיאולוגיה או למצב האומה. לעתים נדירות אנחנו 'עפים' לא גבוה יותר מניבולי פה ומשחקי מילים".
הקשר האישי ביניהם התרחב בהמשך למפגשים שבועיים של קבוצת סופרים. לואיס אף כתב: "האם יש הנאה גדולה יותר בעולם מאשר לשבת במעגל של חברים נוצרים ליד אח בוערת?" בשלב הזה לואיס כבר הפך לנוצרי, החל לכתוב את הסדרה המפורסמת "דברי ימי נרניה" – שהושפעה עמוקות מאמונתו – ובמקביל גם עודד את טולקין להתקדם בכתיבת "שר הטבעות".
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
תמונת אילוסטרציה: מגזין אפוק
