הפרדוקס של בן פרנקלין – למה כדאי להפסיק לתת ולהתחיל לבקש?

בשנת 1737, בפילדלפיה שלפני המהפכה האמריקנית, מצא את עצמו בנג'מין פרנקלין – אז צעיר בראשית דרכו הציבורית, רחוק מאוד מדמות המדינאי הקשיש המעטר כיום את שטר מאה הדולרים – בעיצומה של סיטואציה שעלולה הייתה לאיים על הקריירה הציבורית שלו עוד בטרם החלה.

באותה עת שימש פרנקלין כמזכיר האספה הכללית של פנסילבניה: תפקיד פקידותי לכאורה, אך כזה שנשא עמו חשיבות פוליטית לא מבוטלת ודרש מיומנות בניווט בין אינטרסים סותרים ואישיויות דומיננטיות. אלא שדרכו נחסמה בידי מחוקק חדש – אדם עשיר, משכיל ובעל מעמד – ששמו אינו מוזכר בכתביו של פרנקלין. ייתכן שהשמטה זו נבעה מרצון לשמור על כבודו, אך העוינות שגילה כלפי פרנקלין הייתה גלויה ובלתי ניתנת להתעלמות.