מאנקדוטה היסטורית בפילדלפיה של המאה ה-18 ועד ניסויי מעבדה מודרניים: איך בקשת עזרה קטנה מערערת את ההיגיון של יחסי תן-וקח ויוצרת קרבה רגשית
ישראל נמדר | 5 בפברואר 2026 | פסיכולוגיה | 14 דק׳
הפרדוקס של בן פרנקלין – למה כדאי להפסיק לתת ולהתחיל לבקש?
בשנת 1737, בפילדלפיה שלפני המהפכה האמריקנית, מצא את עצמו בנג'מין פרנקלין – אז צעיר בראשית דרכו הציבורית, רחוק מאוד מדמות המדינאי הקשיש המעטר כיום את שטר מאה הדולרים – בעיצומה של סיטואציה שעלולה הייתה לאיים על הקריירה הציבורית שלו עוד בטרם החלה.
באותה עת שימש פרנקלין כמזכיר האספה הכללית של פנסילבניה: תפקיד פקידותי לכאורה, אך כזה שנשא עמו חשיבות פוליטית לא מבוטלת ודרש מיומנות בניווט בין אינטרסים סותרים ואישיויות דומיננטיות. אלא שדרכו נחסמה בידי מחוקק חדש – אדם עשיר, משכיל ובעל מעמד – ששמו אינו מוזכר בכתביו של פרנקלין. ייתכן שהשמטה זו נבעה מרצון לשמור על כבודו, אך העוינות שגילה כלפי פרנקלין הייתה גלויה ובלתי ניתנת להתעלמות.
אותו יריב לא הסתפק במחלוקת אידיאולוגית. בנאום פומבי שנשא בפני האספה, הוא תקף את פרנקלין בחריפות, ערער על כישוריו והטיל דופי ביושרתו. עבור פרנקלין, שהיה רגיש למעמדו ולמוניטין שלו, הייתה זו סכנה ברורה ומיידית.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
מקור: Shutterstockcom