העיתונאית אמנדה ריפלי ניסתה ללמוד בדרך מקורית מדוע יש ארצות שבהן התלמידים מצליחים יותר במבחני הערכה עולמיים ויש כאלה שפחות. האם מסקנותיה יוכלו לעזור לבתי ספר בישראל לעלות בסולם ההצלחה?
מאיה מזרחי | 15 בנובמבר 2018 | פסיכולוגיה | 8 דק׳
פרשנות: הילדים החכמים בעולם, ואיך הם הפכו לכאלה
המדען הגרמני אנדראס שליישר עמד מול קבוצה קטנה של עיתונאים באחוזה שבה יושבים המשרדים הראשיים של ה-OECD ב"שאטו דה לה מואט" בפריז. העיתונאים הקשיבו לו בעת שהציג בשנת 2001, בפעם הראשונה, את מבחני פיז"ה – מבחני חתך בין-לאומיים חדשים שמדדו את מיומנויות הלמידה של מיליוני תלמידים בני 15 ברחבי העולם. "אלו אינם מבחנים רגילים", הסביר המדען, "לא ביקשנו מהתלמידים תשובות למשוואות או חיברנו שאלות עם כמה תשובות לבחור מהן. חיפשנו להבין את היכולת של התלמידים לחשוב בדרך יצירתית".
כששליישר הכריז אלו תלמידים הגיעו לראש הרשימה בתוצאות המבחנים, מדינות כמו גרמניה, ארה"ב וגם ישראל קיבלו את החדשות בתדהמה. הן חשבו שדווקא הן היו טובות בחינוך. הרי הן גיבשו "אני מאמין", השקיעו כסף, משאבים וטכנולוגיה כדי לשפר את מערכות החינוך. ובכל זאת, מדינות כמו פינלנד, או גרוע מכך, דרום קוריאה, לקחו את "הפרס".
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו