לפעמים, כשלא שמים לב, המשמעות מוצאת אותנו לפני שמצאנו אותה. ארבעה ראיונות, ארבעה אנשים, ארבעה סיפורים מפתיעים
דינה גורדון | 13 ביוני 2018 | פסיכולוגיה | 12 דק׳
חיים בעלי משמעות
הרומן שלי עם מעמקי האוקיאנוס התחיל בילדותי, כשקראתי בשקיקה על קפטן נמו והצוללת שלו בספרו של ז'ול ורן "20,000 מיל מתחת למים". הוא המשיך בבגרותי, כשחלמתי שאני כוהנת בממלכה האבודה אטלנטיס ששקעה למצולות. לכן, כששמעתי על הרברט ניטש, שזכה לכינוי "האדם העמוק ביותר בעולם", לאחר שצלל בשנת 2012 לעומק של 253.2 מטר, הייתי חייבת לשמוע ממנו עוד על פלאי המעמקים.
בעת הראיון התברר לי שניטש הוא פלא בפני עצמו: הוא יכול לעצור את נשימתו ליותר מתשע דקות והוא מחזיק ב-33 שיאי עולם בשמונה הקטגוריות השונות של צלילה חופשית. הצלילה למעמקים, הוא סיפר לי ברגישות רבה, היא גם צלילה לתוך נשמתו: "יש לי דחף לחקור את הבלתי נודע, ואת גבולות היכולות הפיזיות והמנטליות שלי. בכל פעם שאני חושב שהגעתי לגבול היכולת שלי, דלת נוספת נפתחת והגבול נמחק".
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
