היא נכנסת לבתי ספר בישראל ובעולם, ומוצגת כפתרון האולטימטיבי לבעיות החינוך שבמשך זמן רב כל כך ניסו לפתור – האם זה באמת כך? חוקר החינוך, פרופ' ניל סלווין, טוען שלא, ומסביר מה קורה בפועל בבתי הספר
מאיה מזרחי | 21 בספטמבר 2017 | מדע וטכנולוגיה | 14 דק׳
האם הטכנולוגיה טובה באמת למערכת החינוך?
כשפרדריק סקינר ביקר בשיעור המתמטיקה של בתו הקטנה, הציפה אותו תחושה לא נוחה. השנה הייתה 1953, והפסיכולוג האמריקני הידוע מאוניברסיטת הארווארד הבחין שכל תלמיד בכיתת המתמטיקה של בתו לומד בדיוק את אותו נושא, באותה דרך למידה, ובאותה מהירות, אבל לא כולם מצליחים להשיג את התוצאות הרצויות.
הנושא כל כך הטריד אותו, שכעבור ימים מספר הוא החליט לבנות "מכונת למידה" – קופסה קטנה ומוזרה – שתאפשר לילדים להתמודד עם שאלות בקצב שמתאים להם. "המכונה" הציגה שאלות, בזו אחר זו, על צג קטן בקופסה. התלמיד יכול היה להגיב לכל שאלה, ואם השיב נכון, תוגמל. כעבור עשור, "מכונות" דומות החלו להימכר ברחבי ארה"ב, על ידי אנשי מכירות שעברו מדלת לדלת. סקינר, כך נראה, עלה על משהו. אבל בתוך שנים ספורות ההתלהבות מ"המכונות" דעכה, והן נעלמו כלא היו.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו