חוקרים מצאו שהמיקרו-כבידה מפעילה את "הגנום האפל", יוצרת מוטציות ומחלישה את מערכת החיסון – כאילו הגוף נלחם בנגיף שאינו קיים
רקפת תבור | 8 באוקטובר 2025 | מדע וטכנולוגיה | 10 דק׳
כשהגוף חושב שהוא מותקף: המחיר הביולוגי של המסע לחלל
ב"מחקר התאומים" המפורסם של נאס"א השתתפו שני תאומים זהים, שניהם אסטרונאוטים. סקוט קלי המריא לתחנת החלל הבין-לאומית ושהה בה 340 ימים ברציפות – מסוף מארס 2015 ועד תחילת מארס 2016 – בעוד אחיו, מארק, שכבר פרש באותה עת, נשאר על פני כדור הארץ.
במסגרת המחקר נבדקו אצל שניהם מגוון רחב של מדדים רפואיים, לפני המשימה, במהלכה, ולאורך כשנה לאחר שובו של סקוט לכדור הארץ. בין הממצאים שהתגלו אצל סקוט: פגיעה בראייה ובתפקוד הקוגניטיבי, שינויים במבנה אחד העורקים ובאוכלוסיית חיידקי המעיים וכן עדויות להזדקנות מואצת של התאים בהשוואה לאחיו. חלק מהשינויים חלפו עם הזמן, אך לא כולם – כמה מוטציות גנטיות נותרו בגופו, ותאיו נשארו "מבוגרים" יותר.
"על בסיס מחקר התאומים רצינו לבדוק באופן ישיר האם תאי גזע אכן מזדקנים מהר יותר בסביבת החלל", מסבירה לי בריאיון פרופ' קטריונה ג'מייסון (Catriona Jamieson) מהמחלקה לרפואה באוניברסיטת קליפורניה שבסן דייגו. "אם שהות ממושכת בחלל פוגעת בתפקוד תאי הגזע, לא נוכל לחיות ולעבוד שם לאורך זמן".
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
עבור נאס"א הנושא חיוני במיוחד לקראת משימות ארוכות טווח לירח ולמאדים. לאנשים פרטיים – זה עשוי להיות אתגר בכל הקשור ל"תיירות חלל" | Shutterstock, אילוסטרציה: מגזין אפוק
