כניסה
הרשמה לניוזלטר

יהורם לוי קיבל לידיו בית ספר תיכון מתמוטט, עם אפס משמעת, ללא מוטיבציה ללמוד ועם אלימות גבוהה. התלמידים פתחו נגדו במרד, הכפישו את בני משפחתו ואפילו הגיעו לתקשורת. אבל אז קרה הבלתי אפשרי: התיכון הפך לאחד המצליחים בארץ. זה סיפור על תפיסה חינוכית בלתי שגרתית ועל היכולת להאמין, גם במצב שנראה חסר תקווה

בן קמינסקי | 10 ביולי 2015 | חברה והיסטוריה | 15 דק׳

הוא נתן לתלמידים אהבה, הם קראו לו דיקטאטור

יהורם לוי עשה הכנה נפשית רצינית לפני שנסע בפעם הראשונה לבית הספר התיכון בצפון הישן של תל אביב, שפעם נחשב לאחד מבתי הספר המובילים בעיר. אבל כשהוא צעד לתוך שער בית הספר עירוני ה׳ שברחוב בן יהודה, שום דבר לא יכול היה להכין אותו למה שראה. מחשבות של ספק החלו לחלחל. אולי אפילו צל של חרטה על אותה שיחת טלפון שקיבל כששהה בקנדה, שבה סיפרו לו על בית ספר מתמוטט שמחפש מנהל.

״זה היה נורא״, הוא מספר. ״מצאתי בית ספר גוסס לחלוטין. נראה היה שאין הרבה מה לעשות חוץ מלסגור אותו. איפה שלא נגעתי הייתה שם בִּיצה״.

צילום: אלכס גורביץ׳

צילום: אלכס גורביץ׳

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
"ההיסטוריה נכתבת בידי המנצחים" – האמנם?

איל לוינטר

קונור מקגרגור (מימין מקדימה) וחביב נורמגומדוב במסיבת עיתונאים שנערכה בניו יורק כשבועיים לפני הקרב
הסוד השמור של הלוחמים הגדולים

מאיה מזרחי

איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
האמנות של לא לגבש דעה

צוות אפוק

איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
קללת קסנדרה: האזהרות שאנו מעדיפים לא לשמוע

בר בולנדי

איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
עונשו של הזיכרון המושלם

ישראל נמדר

איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
כך, לפי הטענות, בונה סין מאגר עתידי של מצביעים "רדומים" בבחירות האמריקניות

יאן יקיאלק, צוות אפוק

שתפו: