האדם משוכנע שרצונותיו נולדים מתוכו, אבל הפילוסוף הצרפתי רנה ז'יראר טען שהם נוצרים בתהליך אחר לגמרי – כזה שמסביר גם יריבות, שעירים לעזאזל ואנטישמיות
רנה ז'יראר והסוד האפל של התשוקה האנושית
שני ילדים יושבים על שטיח בסלון. סביבם מפוזרים צעצועים מכל הסוגים: קוביות, מכוניות, בובות, ספרים צבעוניים. ילד אחד מרים טרקטור פלסטיק צהוב. עד אותו רגע הטרקטור לא עניין במיוחד את אחיו. הוא היה שם, בין כל שאר החפצים, כמעט חסר חשיבות. אבל ברגע שהילד הראשון אוחז בו, משהו משתנה. פתאום הטרקטור נעשה הצעצוע החשוב ביותר בחדר.
במבט ראשון זו סצנה קטנה, כמעט בנאלית, מהסוג שכל הורה מכיר. אבל בעיני הפילוסוף ומבקר הספרות הצרפתי-אמריקני רנה ז'יראר (2015-1923), בסצנה הזאת מסתתרת אחת האמיתות העמוקות והמסוכנות ביותר על האדם: אנחנו לא תמיד רוצים דברים מפני שהם מושכים אותנו כשלעצמם. לעתים קרובות אנחנו רוצים אותם מפני שמישהו אחר רוצה אותם.
ז'יראר קרא לזה "תשוקה מימטית" – תשוקה מחקה. האדם, לשיטתו, אינו רק יצור בעל רצונות עצמאיים, פנימיים ומקוריים. הוא יצור שמביט סביבו כדי להבין מה ראוי לרצות. התשוקה שלו אינה נעה בקו ישר מן האדם אל החפץ, מן ה"אני" אל "מה שאני רוצה". היא נעה במשולש: אני, האדם האחר, והדבר שהוא רוצה. האחר הוא לא רק מתחרה. הוא מורה דרך. הוא מסמן לי מה בעל ערך.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
תמונת אילוסטרציה: מגזין אפוק
