דילמת הקיפוד של שופנהאואר, ומה היא מגלה על אהבה, בדידות ומרחק נכון

בלילה קר, כשבעל חיים קטן מחפש גוף אחר להיצמד אליו, לא מדובר ברומנטיקה. מדובר בפיזיקה פשוטה של הישרדות: חום עובר מגוף לגוף, והמרחק בין חיים למוות יכול להיות לפעמים כמה סנטימטרים. אלא שאצל הקיפוד – או ליתר דיוק אצל הדורבן, כפי שכתב ארתור שופנהאואר במקור – אותם סנטימטרים הם גם סכנה. מתקרבים מדי, והקוצים דוקרים. מתרחקים מדי, והקור מנצח.

זהו אחד המשלים היפים והאכזריים ביותר שנכתבו על יחסים אנושיים, מפני שהוא מצמצם את הדרמה האנושית הגדולה לשאלה כמעט גופנית: כמה קרוב אפשר להיות? אנחנו כמהים לחברות, אהבה, הכרה, מגע, שיחה, בית. אבל ברגע שהזולת נכנס באמת אל תוך חיינו, הוא מביא איתו גם הרגלים, פחדים, דעות, דרישות, שתיקות, אגו, היסטוריה משפחתית וצרכים שלא ביקשנו לשאת. וכך, מה שנראה מבחוץ כמו סיפור קטן על בעלי חיים בחורף, מתגלה מבפנים כביוגרפיה כמעט אוניברסלית של אינטימיות.