פרופ' כריס פבריקאנט הצליח לשחרר לא מעט אנשים חפים מפשע מהכלא, גם כאלה שכבר ריצו 20 שנה ויותר. בריאיון הוא מספר כיצד הוא וחבריו עושים זאת, ומסביר מה הבעיה המרכזית במשפט הפלילי המאפשרת לדון אנשים חפים מפשע למאסרי עולם ואפילו לעונש מוות
דינה גורדון | 3 באפריל 2023 | חברה והיסטוריה | 12 דק׳
הטעות המדעית שמאפשרת להרשיע אנשים חפים מפשע
בשנות ה-80 ביקש מריו קואומו, מושל ניו יורק דאז, ממדענים מתחומים שונים כמו ביולוגיה, גנטיקה, סטטיסטיקה ועוד, לבדוק אם הטכנולוגיה לפיענוח DNA שתפסה תאוצה באותה עת, תוכל לשמש להרשעה במשפטים פליליים כמו רצח, אונס ועוד. הבעיה הייתה שממצאי DNA מזירות פשע הגיעו לעתים קרובות מטושטשים ומלוכלכים, ולא קלים לפיענוח כמו ממצאים שנלקחו מאדם בסביבה נקייה והגיעו ישירות למעבדה. אריק לנדר (Eric Lander), פרופ' למתמטיקה וגנטיקה שהיה שותף בהמשך לפרויקט פענוח הגנום האנושי, טען שלא ניתן להשתמש בשיטות לפיענוח DNA שפותחו לצרכים רפואיים כראיות להרשעה בבית משפט. כדי לפענח DNA מזירת פשע ולהפוך אותו לראיה קבילה צריך, לדבריו, ללמוד מיומנויות וטכניקות אחרות.
באותה תקופה בילו שני עורכי דין, בארי שק ופיטר נויפלד, שעות ארוכות בהגנה על נאשמים בבית המשפט, והבינו שהטכנולוגיה החדשה לפענוח DNA יכולה לעזור גם בכיוון ההפוך. כפי שאפשר להשתמש בפענוח ממצאי DNA כדי להרשיע נאשמים, אפשר להשתמש בממצאים גם כדי לזכות אותם.
ב-1992 הם הקימו יחד את ארגון "פרויקט חפות", הממוקם בבית הספר למשפטים ב"ישיבה יוניברסיטי" בניו יורק. מטרתם הייתה לפתוח מחדש תיקים של אסירים שהורשעו כאשר הטכנולוגיה לא הייתה בנמצא, והטוענים שהם חפים מפשע, ולערוך להם בדיקות DNA. כדי להתניע את התהליך התארח עו"ד שק בתוכנית הפופולרית של פיל דונהיו בטלוויזיה והציע לאסירים לכתוב ל"פרויקט חפות" אם לדעתם הם חפים מפשע. זרם המכתבים שהגיע בעקבות השידור לא נפסק עד היום.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
Shutterstock
