"אלה שדחפו מגבלות הכרוכות בכפייה, כמו סגרים, דרכון ירוק וחובת התחסנות, עשו בשנה אחת יותר נזק מאשר מתנגדי החיסונים עשו במשך עשורים. אנשים איבדו אמון במערכת"

בשנת 2006 החליט ארגון הבריאות העולמי (WHO) לבחון אם סגר הוא אמצעי יעיל נגד מגפה של וירוס נשימתי, כמו שפעת. לשם כך נבחנו מחקרים שפורסמו מאז התפרצות השפעת הספרדית, ב-1918, אשר גבתה את חייהם של עשרות מיליוני בני אדם ברחבי העולם. בעיר אדמונטון שבקנדה, למשל, "נאסרו מפגשים ציבוריים: נסגרו בתי ספר, כנסיות, מכללות, תיאטראות; נאסרו התכנסויות ציבוריות; ושעות הפעילות של עסקים הוגבלו", כתב ארגון הבריאות העולמי בדוח המסכם. ולמרות זאת, לכל אלה "לא הייתה השפעה ניכרת על המגפה". מסקנת הארגון הייתה כי אף על פי שהנתונים שניתן להישען עליהם דלילים, "אנשים חולים צריכים להישאר בבית כאשר מתגלים אצלם תסמינים, אך בידוד כפוי וסגר אינם יעילים ואינם מעשיים".

בספטמבר 2019 חזר ארגון הבריאות העולמי ופרסם קובץ מעודכן שמטרתו להעריך אלו פעולות יש לנקוט בעת התפרצות מגפה נשימתית כמו שפעת. המסקנות היו שהטלת סגר ביתי על אנשים שבאו במגע עם מאומת "אינו מומלץ מכיוון שאין היגיון ברור לפעולה זו, ויהיו קשיים גדולים ביישומה". הארגון הדגיש את מיעוט הנתונים התומכים במדיניות סגרים, וציין כי "רוב העדויות הזמינות היום לגבי יעילותו של סגר לשליטה בשפעת נלקחו ממחקרי סימולציות, בעלי חוזק ראייתי נמוך". עם זאת, ציינו בארגון כי סגרים יכולים לדחות במידת מה את שיא הגל, כלומר לעכב אותו מעט.