הנבואה של סולז'ניצין על התמוטטות המערב

רבים שמעו על השם "אלכסנדר סולז'ניצין", זוכה פרס נובל לספרות ואחד היוצרים הרוסים הגדולים בכל הזמנים, שיצירותיו, כך נטען, סייעו למוטט את מסך הברזל הקומוניסטי של בריה"מ. אך מעטים באמת קראו את ספריו הארוכים. אדוארד אריקסון, פרופ' אמריטוס לאנגלית שעבד יד ביד עם סולז'ניצין בשנות ה-80, סיפר פעם שכאשר לימד באוניברסיטת קלבין (Calvin) את היצירה "ארכיפלג גולאג", סטודנטים שידעו רבות על השואה, לא ידעו כמעט דבר על היסטוריית הג'נוסייד של המשטר הבולשביקי והסטליניסטי שתיאר סולז'ניצין. אריקסון נדהם שהיו אף סטודנטים שבלבלו בין המילה "גולאג" ל"גולש" המוגש בקפיטריה של המעונות.

סולז'ניצין היה רוסי, לא רק בשפה אלא גם בלב. בקורות חייו הוא מתייחס לעתים לרוסים כאל אנשיו ולרוסיה כאל מדינתו. הוא מזדהה עם העם הרוסי, מדמם כאשר הם מדממים, בוכה כאשר הם בוכים וצוהל כאשר הם צוהלים. דת ומסורת קשרו אותו אל אנשיו, ואת אנשיו זה לזה, כפי שקרה במרבית הציוויליזציות בהיסטוריה. סולז'ניצין נמנע מלכנות עצמו "לאומן" והעדיף "פטריוט", כפי שהסביר במכתבו לרונלד רייגן ב-1982 . הוא עשה כך כדי להרחיק עצמו מ"הלאומנות הרוסית הקיצונית" שקידמה אימפריאליזם רוסי והייתה, לתפיסתו, כפי שהיו הצורות האימפריאליסטיות השונות בהיסטוריה – אנטי-לאומנית.