כניסה
הרשמה לניוזלטר

ראיון עם המסתערבת הראשונה בצה"ל: על ההתמודדות עם החיים הכפולים, על ההכשרה כסוכנת שטח, על הפעילות הסמויה בלב השכונות הכי בוערות בשטחים ועל מה שחשבה כשצפתה ב"פאודה"

דינה גורדון | 11 בספטמבר 2019 | חברה והיסטוריה | 12 דק׳

החיים מעיני מסתערבת

״אנחנו נוסעים בטרנזיט לבנה בסמטאות צפופות בכפר ערבי במזרח ירושלים. אני והנהג שלצידי נראים מקומיים לגמרי. השעה היא לקראת צהריים ביום חורפי טיפוסי. ילדים יוצאים מבית הספר ומתחילים להתפזר בסמטאות. אני מעיפה מבט לשמים ורואה שעומד לרדת גשם. באוזנייה של מכשיר הקשר התחובה באוזני אני שומעת הודעה שקוטעת את מחשבותיי: 'קבל, יש עיניים על הנידון'. אני מהדקת את אוזניית הקשר לאוזן, מסדרת את המטפחת שעל ראשי, ועוד שנייה זה מתחיל. אנחנו נכנסים לסמטה ורואים את החשוד. הנהג מתקרב אליו, מאט, פותח את החלון ומבקש אש. באותה שנייה שני לוחמים שישבו במושב האחורי מזנקים עליו. הוא נאבק איתם. יש לנו 30 שניות להסתלק מהמקום. הנהג יוצא מהמכונית ומכוון אליו אקדח. הוא ממשיך להאבק. אני מסתכלת מסביב לראות אם יש אנשים ומוציאה את האקדח שלי, דורכת אותו, יוצאת מהמכונית ומכוונת אליו. והוא מתבונן בי בשוק מוחלט, קופא במקום. אישה, בלבוש ערבי מסורתי, מכוונת אליו אקדח. גורם ההפתעה שיתק אותו לגמרי. אנחנו דוחפים אותו לתוך הטרנזיט ותוך שלוש שניות אנחנו לא שם".

האירוע הזה היה אחד האירועים השגרתיים שבהם השתתפה שיר פלד לפני כ-15 שנה כאשר שירתה בצבא בתפקיד של מסתערבת. ”האמת היא שהרעיון של להיות לוחמת קרבית לא היה זר לי בכלל", מספרת לי פלד בריאיון. "גדלתי בבית עם מורשת קרב. אבי הקדיש את חייו למלחמה בטרור, והוא עצמו היה מפקד של יחידת מסתערבים". אבל מה שדחף אותה סופית להתנדב ליחידת המסתערבים היה אירוע קשה אחר. "הייתי תלמידת כיתה י"ב בבית הספר לאמנויות בירושלים. עליתי לאוטובוס בדרך הביתה בסוף יום לימודים. רוב המושבים היו תפוסים, ואני התקדמתי לעבר הספסל האחורי. האוטובוס נסע לאיטו לאורך רחוב קינג ג'ורג' ואלפית שנייה לפני שהספקתי להתיישב נשמע פיצוץ אדיר. החלק האחורי של האוטובוס התעופף באוויר, מסביב נשמעו צרחות אימה, אש, סירנות, פצועים והרוגים. אני הרגשתי איך חרדה משתקת שוטפת את כל גופי".

שיר פלד בעת השירות הצבאי | תמונה: באדיבות שיר פלד

החיים מעיני מסתערבת

ראיון עם המסתערבת הראשונה בצה"ל: על ההתמודדות עם החיים הכפולים, על ההכשרה כסוכנת שטח, על הפעילות הסמויה בלב השכונות הכי בוערות בשטחים ועל מה שחשבה כשצפתה ב"פאודה"

דינה גורדון | 11 בספטמבר 2019 | חברה והיסטוריה | 12 דק׳

שיר פלד בעת השירות הצבאי | תמונה: באדיבות שיר פלד

״אנחנו נוסעים בטרנזיט לבנה בסמטאות צפופות בכפר ערבי במזרח ירושלים. אני והנהג שלצידי נראים מקומיים לגמרי. השעה היא לקראת צהריים ביום חורפי טיפוסי. ילדים יוצאים מבית הספר ומתחילים להתפזר בסמטאות. אני מעיפה מבט לשמים ורואה שעומד לרדת גשם. באוזנייה של מכשיר הקשר התחובה באוזני אני שומעת הודעה שקוטעת את מחשבותיי: 'קבל, יש עיניים על הנידון'. אני מהדקת את אוזניית הקשר לאוזן, מסדרת את המטפחת שעל ראשי, ועוד שנייה זה מתחיל. אנחנו נכנסים לסמטה ורואים את החשוד. הנהג מתקרב אליו, מאט, פותח את החלון ומבקש אש. באותה שנייה שני לוחמים שישבו במושב האחורי מזנקים עליו. הוא נאבק איתם. יש לנו 30 שניות להסתלק מהמקום. הנהג יוצא מהמכונית ומכוון אליו אקדח. הוא ממשיך להאבק. אני מסתכלת מסביב לראות אם יש אנשים ומוציאה את האקדח שלי, דורכת אותו, יוצאת מהמכונית ומכוונת אליו. והוא מתבונן בי בשוק מוחלט, קופא במקום. אישה, בלבוש ערבי מסורתי, מכוונת אליו אקדח. גורם ההפתעה שיתק אותו לגמרי. אנחנו דוחפים אותו לתוך הטרנזיט ותוך שלוש שניות אנחנו לא שם".

האירוע הזה היה אחד האירועים השגרתיים שבהם השתתפה שיר פלד לפני כ-15 שנה כאשר שירתה בצבא בתפקיד של מסתערבת. ”האמת היא שהרעיון של להיות לוחמת קרבית לא היה זר לי בכלל", מספרת לי פלד בריאיון. "גדלתי בבית עם מורשת קרב. אבי הקדיש את חייו למלחמה בטרור, והוא עצמו היה מפקד של יחידת מסתערבים". אבל מה שדחף אותה סופית להתנדב ליחידת המסתערבים היה אירוע קשה אחר. "הייתי תלמידת כיתה י"ב בבית הספר לאמנויות בירושלים. עליתי לאוטובוס בדרך הביתה בסוף יום לימודים. רוב המושבים היו תפוסים, ואני התקדמתי לעבר הספסל האחורי. האוטובוס נסע לאיטו לאורך רחוב קינג ג'ורג' ואלפית שנייה לפני שהספקתי להתיישב נשמע פיצוץ אדיר. החלק האחורי של האוטובוס התעופף באוויר, מסביב נשמעו צרחות אימה, אש, סירנות, פצועים והרוגים. אני הרגשתי איך חרדה משתקת שוטפת את כל גופי".

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
ספר הסודות של הנשיא

Stratfor Worldview

כיצד נראה התדרוך המודיעיני הסודי שמועבר בכל בוקר לנשיא ארה"ב כדי שיוכל לקבל החלטות, ומדוע מרבית נשיאי ארה"ב בכלל לא קיבלו אותו דיוויד פרייס, שהעביר תדריכים כאלה מטעם הסי-איי-אי, מספר על ספרו...

מדיטציה בניו יורק ובישראל: ברחבי העולם מציינים את יום הפאלון דאפא ה-20

דינה גורדון

פעם בשנה, בדיוק היום (13.05), מתחלפת האווירה בכיכר טיימס (Times Square) בניו יורק - אחד המקומות העמוסים בעולם. אווירת הגודש שיוצרים...

המשך שינוי התא המשפחתי – 4 מגמות מובילות

דינה גורדון

למרות המגמות הקודמות של חזרה למסורת, מוסד המשפחה ככל הנראה ימשיך להתפרק ולעבור שינויים...

המורה שממשיך ללמד תחת אש

מאיה מזרחי

איך הצליח מורה, בלב ההרס והזוועות שהתרחשו בסוריה, ללמד את התלמידים שלו על תקווה, אהבה וטוב לב...

משפחות חזקות יוצרות חברה טובה. אז מדוע הפמיניזם הרדיקלי מנסה לשנות אותן?

איל לוינטר

"כל עוד המשפחה והמיתוס של המשפחה והמיתוס של האימהות והאינסטינקט האימהי לא יושמדו, נשים ימשיכו להיות מדוכאות" - סימון דה...

חורשת האפרסקים הקסומה

בן קמינסקי, דואו-יו ג׳ונג

במאה הרביעית לספירה, בתקופת שושלת ג'ין, חי לו דייג. יום אחד שט הדייג לאורך הנהר, מבלי לשים לב לדרך, כשלפתע הבחין בחורשה של עצי אפרסקים פורחים, מסודרים בשתי גדות הנהר, נפרשים לאורך מרחק גדול, ללא שום עץ אחר ביניהם. עלי...

שתפו: