״אנחנו נוסעים בטרנזיט לבנה בסמטאות צפופות בכפר ערבי במזרח ירושלים. אני והנהג שלצידי נראים מקומיים לגמרי. השעה היא לקראת צהריים ביום חורפי טיפוסי. ילדים יוצאים מבית הספר ומתחילים להתפזר בסמטאות. אני מעיפה מבט לשמים ורואה שעומד לרדת גשם. באוזנייה של מכשיר הקשר התחובה באוזני אני שומעת הודעה שקוטעת את מחשבותיי: 'קבל, יש עיניים על הנידון'. אני מהדקת את אוזניית הקשר לאוזן, מסדרת את המטפחת שעל ראשי, ועוד שנייה זה מתחיל. אנחנו נכנסים לסמטה ורואים את החשוד. הנהג מתקרב אליו, מאט, פותח את החלון ומבקש אש. באותה שנייה שני לוחמים שישבו במושב האחורי מזנקים עליו. הוא נאבק איתם. יש לנו 30 שניות להסתלק מהמקום. הנהג יוצא מהמכונית ומכוון אליו אקדח. הוא ממשיך להאבק. אני מסתכלת מסביב לראות אם יש אנשים ומוציאה את האקדח שלי, דורכת אותו, יוצאת מהמכונית ומכוונת אליו. והוא מתבונן בי בשוק מוחלט, קופא במקום. אישה, בלבוש ערבי מסורתי, מכוונת אליו אקדח. גורם ההפתעה שיתק אותו לגמרי. אנחנו דוחפים אותו לתוך הטרנזיט ותוך שלוש שניות אנחנו לא שם".