כניסה
הרשמה לניוזלטר

ראיון עם המסתערבת הראשונה בצה"ל: על ההתמודדות עם החיים הכפולים, על ההכשרה כסוכנת שטח, על הפעילות הסמויה בלב השכונות הכי בוערות בשטחים ועל מה שחשבה כשצפתה ב"פאודה"

דינה גורדון | 11 בספטמבר 2019 | חברה והיסטוריה | 12 דק׳

החיים מעיני מסתערבת

״אנחנו נוסעים בטרנזיט לבנה בסמטאות צפופות בכפר ערבי במזרח ירושלים. אני והנהג שלצידי נראים מקומיים לגמרי. השעה היא לקראת צהריים ביום חורפי טיפוסי. ילדים יוצאים מבית הספר ומתחילים להתפזר בסמטאות. אני מעיפה מבט לשמים ורואה שעומד לרדת גשם. באוזנייה של מכשיר הקשר התחובה באוזני אני שומעת הודעה שקוטעת את מחשבותיי: 'קבל, יש עיניים על הנידון'. אני מהדקת את אוזניית הקשר לאוזן, מסדרת את המטפחת שעל ראשי, ועוד שנייה זה מתחיל. אנחנו נכנסים לסמטה ורואים את החשוד. הנהג מתקרב אליו, מאט, פותח את החלון ומבקש אש. באותה שנייה שני לוחמים שישבו במושב האחורי מזנקים עליו. הוא נאבק איתם. יש לנו 30 שניות להסתלק מהמקום. הנהג יוצא מהמכונית ומכוון אליו אקדח. הוא ממשיך להאבק. אני מסתכלת מסביב לראות אם יש אנשים ומוציאה את האקדח שלי, דורכת אותו, יוצאת מהמכונית ומכוונת אליו. והוא מתבונן בי בשוק מוחלט, קופא במקום. אישה, בלבוש ערבי מסורתי, מכוונת אליו אקדח. גורם ההפתעה שיתק אותו לגמרי. אנחנו דוחפים אותו לתוך הטרנזיט ותוך שלוש שניות אנחנו לא שם".

האירוע הזה היה אחד האירועים השגרתיים שבהם השתתפה שיר פלד לפני כ-15 שנה כאשר שירתה בצבא בתפקיד של מסתערבת. ”האמת היא שהרעיון של להיות לוחמת קרבית לא היה זר לי בכלל", מספרת לי פלד בריאיון. "גדלתי בבית עם מורשת קרב. אבי הקדיש את חייו למלחמה בטרור, והוא עצמו היה מפקד של יחידת מסתערבים". אבל מה שדחף אותה סופית להתנדב ליחידת המסתערבים היה אירוע קשה אחר. "הייתי תלמידת כיתה י"ב בבית הספר לאמנויות בירושלים. עליתי לאוטובוס בדרך הביתה בסוף יום לימודים. רוב המושבים היו תפוסים, ואני התקדמתי לעבר הספסל האחורי. האוטובוס נסע לאיטו לאורך רחוב קינג ג'ורג' ואלפית שנייה לפני שהספקתי להתיישב נשמע פיצוץ אדיר. החלק האחורי של האוטובוס התעופף באוויר, מסביב נשמעו צרחות אימה, אש, סירנות, פצועים והרוגים. אני הרגשתי איך חרדה משתקת שוטפת את כל גופי".

שיר פלד בעת השירות הצבאי | תמונה: באדיבות שיר פלד

החיים מעיני מסתערבת

ראיון עם המסתערבת הראשונה בצה"ל: על ההתמודדות עם החיים הכפולים, על ההכשרה כסוכנת שטח, על הפעילות הסמויה בלב השכונות הכי בוערות בשטחים ועל מה שחשבה כשצפתה ב"פאודה"

דינה גורדון | 11 בספטמבר 2019 | חברה והיסטוריה | 12 דק׳

שיר פלד בעת השירות הצבאי | תמונה: באדיבות שיר פלד

״אנחנו נוסעים בטרנזיט לבנה בסמטאות צפופות בכפר ערבי במזרח ירושלים. אני והנהג שלצידי נראים מקומיים לגמרי. השעה היא לקראת צהריים ביום חורפי טיפוסי. ילדים יוצאים מבית הספר ומתחילים להתפזר בסמטאות. אני מעיפה מבט לשמים ורואה שעומד לרדת גשם. באוזנייה של מכשיר הקשר התחובה באוזני אני שומעת הודעה שקוטעת את מחשבותיי: 'קבל, יש עיניים על הנידון'. אני מהדקת את אוזניית הקשר לאוזן, מסדרת את המטפחת שעל ראשי, ועוד שנייה זה מתחיל. אנחנו נכנסים לסמטה ורואים את החשוד. הנהג מתקרב אליו, מאט, פותח את החלון ומבקש אש. באותה שנייה שני לוחמים שישבו במושב האחורי מזנקים עליו. הוא נאבק איתם. יש לנו 30 שניות להסתלק מהמקום. הנהג יוצא מהמכונית ומכוון אליו אקדח. הוא ממשיך להאבק. אני מסתכלת מסביב לראות אם יש אנשים ומוציאה את האקדח שלי, דורכת אותו, יוצאת מהמכונית ומכוונת אליו. והוא מתבונן בי בשוק מוחלט, קופא במקום. אישה, בלבוש ערבי מסורתי, מכוונת אליו אקדח. גורם ההפתעה שיתק אותו לגמרי. אנחנו דוחפים אותו לתוך הטרנזיט ותוך שלוש שניות אנחנו לא שם".

האירוע הזה היה אחד האירועים השגרתיים שבהם השתתפה שיר פלד לפני כ-15 שנה כאשר שירתה בצבא בתפקיד של מסתערבת. ”האמת היא שהרעיון של להיות לוחמת קרבית לא היה זר לי בכלל", מספרת לי פלד בריאיון. "גדלתי בבית עם מורשת קרב. אבי הקדיש את חייו למלחמה בטרור, והוא עצמו היה מפקד של יחידת מסתערבים". אבל מה שדחף אותה סופית להתנדב ליחידת המסתערבים היה אירוע קשה אחר. "הייתי תלמידת כיתה י"ב בבית הספר לאמנויות בירושלים. עליתי לאוטובוס בדרך הביתה בסוף יום לימודים. רוב המושבים היו תפוסים, ואני התקדמתי לעבר הספסל האחורי. האוטובוס נסע לאיטו לאורך רחוב קינג ג'ורג' ואלפית שנייה לפני שהספקתי להתיישב נשמע פיצוץ אדיר. החלק האחורי של האוטובוס התעופף באוויר, מסביב נשמעו צרחות אימה, אש, סירנות, פצועים והרוגים. אני הרגשתי איך חרדה משתקת שוטפת את כל גופי".

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
חתן פרס נובל לשנת 2022: במודלים האקלימיים הנוכחיים חסר משתנה חשוב אחד שהופך את כל התמונה

יאן יקיאלק

"אני קורא לזה 'הפיל שבחדר'", אומר ג'ון קלאוזר בריאיון שאנו עורכים, וטוען כי "משבר האקלים" אינו מה שמציירים לנו "עיתונאים סנסציוניים ופוליטיקאים לא ישרים". ריאיון שובר מוסכמות בנושא החם ביותר עם חתן פרס נובל לפיזיקה

להבין את מחיר הזמן: הכלכלנים שטוענים שמחירי המוצרים בעולם למעשה יורדים

יאן יקיאלק

בזמן שכותרות העיתונים פסימיות ומדאיגות, הכלכלן ד"ר גייל פולי ושותפו פרסמו ספר חדש שובר מוסכמות המראה כי החברה שלנו נמצאת במגמה הפוכה של שפע, ולא של מחסור. ריאיון

"כלי התקשורת המרכזיים יוצרים קונצנזוס מזויף בנושא מסוים, תמימות דעים שלמעשה אינה קיימת, וכך משכנעים אותנו להתיישר לפי זה"

יאן יקיאלק

סטלה מוראביטו, לשעבר אנליסטית ב-CIA, טוענת בריאיון למגזין אפוק כי התקשורת והפוליטיקאים מנצלים פרצה הקיימת בפסיכולוגיה שלנו כבני אדם כדי לשכנע אותנו להאמין לנרטיבים מסוימים

תמונה למחשבה – מה זה ליברליזם? והאם אתם ליברלים אמיתיים?

איל לוינטר

ביטויים כמו "המחנה הליברלי" ו"העיר הליברלית" נפוצים היום בשיח התקשורתי. אבל מהו בכלל ליברליזם?

האיגניקה החדשה: המדע של סינון ה״לא רצויים״ חוזר

מאיה מזרחי

האם תהליך מדעי דומה לזה שזכור לרעה ממלחמת העולם השנייה חוזר? ריאיון עם ד"ר קאלום מקלר, מומחה לביו-אתיקה אנושית, על ההשלכות הפילוסופיות של סינון עוברים ובדיקות גנטיות המבוצעות היום בהיקף הולך וגדל

מוקפים בפסיכופתים – ״המגפה השקטה״ שמציפה את החברה

מאיה מזרחי

הם בפוליטיקה, בצבא, בבורסה ובחברות גדולות, אבל אנחנו לא מודעים אליהם – מה הופך פסיכופתים לכאלה והאם יש היום יותר אנשים בחברה עם מאפיינים פסיכופתיים? ריאיון עומק עם פרופ' רוברט דאגלס הייר, מומחה עולמי לפסיכופתיה

שתפו: