הגעתי לביקור במפלגה הקומוניסטית הישראלית שעשויה להפוך, ביחד עם המפלגות הערביות, לסיעה השלישית בגודלה בכנסת
איל לוינטר | 12 באוגוסט 2019 | חברה והיסטוריה | 7 דק׳
איך התא הקומוניסטי בישראל מנסה להשתלט על השיח החברתי?
יום רביעי, 19:50, אני מחנה את הרכב ברחוב אחד העם בתל אביב ועושה את דרכי ברגל למפגש של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, סניף תל אביב. שלטים של מפלגת חד"ש התלויים על גדר תיל רומזים על כיוון הכניסה לבניין. אני נכנס, עולה קומה אחת ומולי נגלה לוח מודעות גדול עשוי מתכת. "פועלי כל הארצות התאחדו", נכתב באדום בראש הלוח לצד סמל הפטיש והמגל. מתחת תלויה בגאון תמונתו של צ'ה גווארה. למטה יותר הזמנה למסיבת גאווה בוטה. ועל שולחן קטן מונח בערימה עיתון המפלגה הקומוניסטית ("זו הדרך") שכותרתו זועקת "ברית דמים" על קשרי נתניהו וטראמפ.
התחושה בכניסה לא טובה. בפנים מספר מתנדבים מסדרים כיסאות במעגל. בערך 15 איש צפויים להגיע. אני מתיישב וממתין שיתחילו. אבל יש מאחרים. "איך יכול להיות שעופר כסיף הוא הנציג שלנו בכנסת?" רוטנת אישה שהתיישבה לידי, "פגשתי אותו בסניף רחובות והוא לא השאיר עליי רושם טוב". "לדב [חנין] היו כל התכונות הטובות שלנו", משיב לה מישהו, "אבל גם לכסיף יש כל התכונות והוא ראש המפלגה".
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
דב חנין בטקס של בנק"י | תמונה: חשבון הפייסבוק של בנק"י תל אביב
