הרשמה לניוזלטר

מה הקשר בין הסלט שלכם לבין בריכות מים ושבילים רומנטיים הנמצאים על צלע הר מערבית לירושלים

נורית ענתי | 25 בדצמבר 2017 | חברה והיסטוריה | 3 דק׳

חלקת גן עדן קטנה

עבור רוב המבקרים, אתר הסטף, שמשתרע על צלע ההר שבין הר איתן לנחל שורק שמתחתיו, הוא פשוט גן עדן קטן – בריכות מים מפכפכות, שבילים רומנטיים, טרסות עמוסות בגפנים, ירקות וכל טוב, חומות אבן ופינות סודיות. אבל לא כולם יודעים שבפנינת הטבע הזו, בלב הרי ירושלים, אפשר לשכור חלקת אדמה ולגדל את כל הירקות לסלט שלכם.

לגידולים החקלאיים על הטרסות בסטף יש היסטוריה די ארוכה, כפי שסיפר לאפוק טיימס גידי בשן, רכז קהילה ויער בקק״ל, שגר במקום. "זה היה בשנות השמונים, כשבקק"ל חשבו שהמשימה הציונית היא ליישב את עודפי השטחים הלא מיושבים. וכך הגיעו למקום שתי משפחות בודדות, מה שנקרא 'התיישבות בודדים', כשהרעיון היה לתפוס קרקעות.

"בשנות התשעים, אחרי העלייה הגדולה מרוסיה, כבר הבינו שהבעיה היא הפוכה, ויש חוסר של קרקעות ועודף של מתיישבים. הפרויקט של התיישבות הבודדים נגנז, אבל שתי המשפחות שכבר התגוררו שם, נשארו, והחליטו לשחזר את החקלאות ההררית שהייתה במקום, כלומר לחפור באדמה מערכת של תעלות שמזרימות את מי המעין לטרסות שמתחתיה. כל פעם פותחים חלק אחר של התעלות ומציפים את הטרסות. על הטרסות הם מגדלים חסה, פול, הרבה עשבי תיבול וירקות חורף, ובקיץ ירקות של קיץ".

אבל על הטרסות בסטף יש אזור עם חלקות אדמה קטנות יותר, שמכונה "בוסתנוף" (צירוף של המילים בוסתן ונוף), שהתחיל בעצם באסון גדול, כפי שמספר בשן: "בשנת 86׳ פרצה בסטף שריפה עצומה. היא בערה כמה ימים, זה היה נורא. אבל כשהאש חלפה גילינו מערכת יפיפיה של טרסות מושקעות, עם עוד שלושה מעיינות קטנים ובריכות אגירה, שהיו חבויות מתחת לסבך של פטל, שנשרף כולו". המשפחות במקום לא יכלו לעבד שטח בגודל כזה, וקק"ל פרסמו מודעה בעיתון. הגיעו 20 איש, וכך הפרויקט התחיל. "כל החלקות מושקות ממי המעיינות של הסטף", מספר בשן, "אבל להבדיל מהטרסות העליונות שמושקות בשיטות המסורתיות, כאן התקנו מערכת של צינורות ובהמשך גם חייבנו את כולם להתקין מחשב השקייה עם טפטפות".

עד לפני כמה שנים הייתה רשימת המתנה אין-סופית לחלקות האלה, אבל כיום אין בכלל, וכרגע יש אפילו שתיים-שלוש חלקות פנויות. התשלום לכל חלקה הוא סמלי, 150 ש"ח לשנה, אבל יש קשיים שמרתיעים: "כדי באמת לתחזק חלקה כמו שצריך, צריך להגיע כמה פעמים בשבוע, לכמה שעות. וצריך גם כושר – לעלות או לרדת חצי הר ממגרש החניה וחזרה. יש גם תסכולים: לפעמים מישהו שוכח את ההשקייה שלו פתוחה לכמה שעות, והמים נגמרים לנו במעין. יש גם המון פגעים של חיות בר וציפורים, ואסור להשתמש פה בדשנים ובריסוסים למיניהם".

בני יהושפט, מורה ליוגה מירושלים, הוא מהראשונים בפרויקט, ומחזיק בשיא של 31 שנה. לפני שנתיים העביר את השרביט לבנו עמרי. ״הייתי בן 12 כשאבא לקח את החלקה״, נזכר עמרי, היום בן 43. ״זה היה המפגש הראשון שלי עם האדמה, עם עבודה פיזית. אני זוכר את הרעב אחרי העבודה, את הלחם עם זיתים שהיינו אוכלים. משהו מאוד ראשוני. שיפצנו את הטרסות בעצמנו, זה גם היה זמן איכות עם אבא שלי״.

והיום?

״היום אני יותר מחובר לעצם הקסם של המקום, כמקום מפלט. אני פחות בעניין של החקלאות אבל שלשום דווקא הייתי שם, שתלתי חסות וכרוב וממש נהניתי".

״זה שעומרי ממשיך", אומר יהושפט, כיום בן 77, "זה ממש חשוב לי. אם הוא היה מפסיק אני הייתי חוזר. קשרתי את חיי בחלקה הזו. כל כך אהבתי את זה – עבודת האדמה תמיד קסמה לי. זה עשה לי דברים נהדרים, ממש התעלות כזו לפעמים".

איזה ירקות שתלת?

״שום, תירס, פול, ירקות קיץ – עגבניות, מלפפונים. קישואים הלכו נהדר, ארטישוקים. היו פלישות של דורבנים שממש חיסלו לנו את הגידולים. היו גם נזקים של צבאים. אבל מכיוון שהכול נעשה בהנאה ולא הייתי תלוי בחקלאות לפרנסתי, לא היה לי נורא שהחיות משתתפות ונהנות גם כן״.

שתפו את הכתבה:

חלקת גן עדן קטנה

מה הקשר בין הסלט שלכם לבין בריכות מים ושבילים רומנטיים הנמצאים על צלע הר מערבית לירושלים

נורית ענתי | 25 בדצמבר 2017 | חברה והיסטוריה | 12 דק׳

עבור רוב המבקרים, אתר הסטף, שמשתרע על צלע ההר שבין הר איתן לנחל שורק שמתחתיו, הוא פשוט גן עדן קטן – בריכות מים מפכפכות, שבילים רומנטיים, טרסות עמוסות בגפנים, ירקות וכל טוב, חומות אבן ופינות סודיות. אבל לא כולם יודעים שבפנינת הטבע הזו, בלב הרי ירושלים, אפשר לשכור חלקת אדמה ולגדל את כל הירקות לסלט שלכם.

לגידולים החקלאיים על הטרסות בסטף יש היסטוריה די ארוכה, כפי שסיפר לאפוק טיימס גידי בשן, רכז קהילה ויער בקק״ל, שגר במקום. "זה היה בשנות השמונים, כשבקק"ל חשבו שהמשימה הציונית היא ליישב את עודפי השטחים הלא מיושבים. וכך הגיעו למקום שתי משפחות בודדות, מה שנקרא 'התיישבות בודדים', כשהרעיון היה לתפוס קרקעות.

"בשנות התשעים, אחרי העלייה הגדולה מרוסיה, כבר הבינו שהבעיה היא הפוכה, ויש חוסר של קרקעות ועודף של מתיישבים. הפרויקט של התיישבות הבודדים נגנז, אבל שתי המשפחות שכבר התגוררו שם, נשארו, והחליטו לשחזר את החקלאות ההררית שהייתה במקום, כלומר לחפור באדמה מערכת של תעלות שמזרימות את מי המעין לטרסות שמתחתיה. כל פעם פותחים חלק אחר של התעלות ומציפים את הטרסות. על הטרסות הם מגדלים חסה, פול, הרבה עשבי תיבול וירקות חורף, ובקיץ ירקות של קיץ".

אבל על הטרסות בסטף יש אזור עם חלקות אדמה קטנות יותר, שמכונה "בוסתנוף" (צירוף של המילים בוסתן ונוף), שהתחיל בעצם באסון גדול, כפי שמספר בשן: "בשנת 86׳ פרצה בסטף שריפה עצומה. היא בערה כמה ימים, זה היה נורא. אבל כשהאש חלפה גילינו מערכת יפיפיה של טרסות מושקעות, עם עוד שלושה מעיינות קטנים ובריכות אגירה, שהיו חבויות מתחת לסבך של פטל, שנשרף כולו". המשפחות במקום לא יכלו לעבד שטח בגודל כזה, וקק"ל פרסמו מודעה בעיתון. הגיעו 20 איש, וכך הפרויקט התחיל. "כל החלקות מושקות ממי המעיינות של הסטף", מספר בשן, "אבל להבדיל מהטרסות העליונות שמושקות בשיטות המסורתיות, כאן התקנו מערכת של צינורות ובהמשך גם חייבנו את כולם להתקין מחשב השקייה עם טפטפות".

עד לפני כמה שנים הייתה רשימת המתנה אין-סופית לחלקות האלה, אבל כיום אין בכלל, וכרגע יש אפילו שתיים-שלוש חלקות פנויות. התשלום לכל חלקה הוא סמלי, 150 ש"ח לשנה, אבל יש קשיים שמרתיעים: "כדי באמת לתחזק חלקה כמו שצריך, צריך להגיע כמה פעמים בשבוע, לכמה שעות. וצריך גם כושר – לעלות או לרדת חצי הר ממגרש החניה וחזרה. יש גם תסכולים: לפעמים מישהו שוכח את ההשקייה שלו פתוחה לכמה שעות, והמים נגמרים לנו במעין. יש גם המון פגעים של חיות בר וציפורים, ואסור להשתמש פה בדשנים ובריסוסים למיניהם".

בני יהושפט, מורה ליוגה מירושלים, הוא מהראשונים בפרויקט, ומחזיק בשיא של 31 שנה. לפני שנתיים העביר את השרביט לבנו עמרי. ״הייתי בן 12 כשאבא לקח את החלקה״, נזכר עמרי, היום בן 43. ״זה היה המפגש הראשון שלי עם האדמה, עם עבודה פיזית. אני זוכר את הרעב אחרי העבודה, את הלחם עם זיתים שהיינו אוכלים. משהו מאוד ראשוני. שיפצנו את הטרסות בעצמנו, זה גם היה זמן איכות עם אבא שלי״.

והיום?

״היום אני יותר מחובר לעצם הקסם של המקום, כמקום מפלט. אני פחות בעניין של החקלאות אבל שלשום דווקא הייתי שם, שתלתי חסות וכרוב וממש נהניתי".

״זה שעומרי ממשיך", אומר יהושפט, כיום בן 77, "זה ממש חשוב לי. אם הוא היה מפסיק אני הייתי חוזר. קשרתי את חיי בחלקה הזו. כל כך אהבתי את זה – עבודת האדמה תמיד קסמה לי. זה עשה לי דברים נהדרים, ממש התעלות כזו לפעמים".

איזה ירקות שתלת?

״שום, תירס, פול, ירקות קיץ – עגבניות, מלפפונים. קישואים הלכו נהדר, ארטישוקים. היו פלישות של דורבנים שממש חיסלו לנו את הגידולים. היו גם נזקים של צבאים. אבל מכיוון שהכול נעשה בהנאה ולא הייתי תלוי בחקלאות לפרנסתי, לא היה לי נורא שהחיות משתתפות ונהנות גם כן״.

שתפו את הכתבה:

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
הנבואה של סולז'ניצין על התמוטטות המערב

איל לוינטר

רבים שמעו על השם "אלכסנדר סולז'ניצין", זוכה פרס נובל לספרות ואחד היוצרים הרוסים הגדולים בכל הזמנים, שיצירותיו, כך נטען, סייעו...

האמנות האבודה של גידול ילדים – מה תרבויות קדומות יכולות ללמד אותנו

מאיה מזרחי

ד"ר מיקלין דוקלף זוכרת את הרגע בו הגיעה לתחתית בתור אימא. זה היה בשעה חמש לפנות בוקר באחד מימי...

תחקיר מיוחד: התפרצות מגפת הקורונה – הטיוח והמאמצים לקבוע את הנרטיב לגבי מוצאו של הנגיף

ג'ף קרלסון, הנס מאנקה

בניסיון למנוע התפרצות נוספת נוסח מגפת הסארס, מדענים סינים ומערביים חיפשו אחר נגיפים...

חוכמה עתיקה שאבדה – איך להיות אדם על פי קוד האבירות

איל לוינטר

ב-14 באפריל 1912 התנגשה ספינת הטיטניק בקרחון בעת שהפליגה באוקיאנוס הצפון אטלנטי ושלוש שעות לאחר מכן ירדה למצולות. כ-74...

כיצד עובד הפחד – או מה גורם לממשלות בעת מצוקה להפר זכויות יסוד בסיסיות, ולציבור לשתף איתן פעולה

מאיה מזרחי

"אנו צריכים לצאת למסע ציד כנגד הלא מחוסנים. זו חובה של כל אזרח שרוצה להמשיך...

"ויקיפדיה מקדמת את נקודת המבט של הממסד. זוהי נקודת המבט שמקודמת על ידי בעלי העוצמה"

יאן יקיאלק

אין זו הפעם הראשונה שאני משוחח עם לארי סנגר, אחד ממייסדי ויקיפדיה, אך זו הפעם הראשונה...

הנשים שלחמו בנאצים

דינה גורדון

השנה הייתה 1943, אמצע מלחמת העולם השנייה. רניה קוקילקה (Kukielka) בת ה-19, עמדה בתחנת הרכבת בוורשה לצד אנשים נוספים. ליבה הלם בפראות והקור העז...

מדוע יש פירמידות ברחבי העולם?

רקפת תבור

לאורך ההיסטוריה האנושית מבני הפירמידות לא הפסיקו לעורר תהיות על הציוויליזציות שהקימו אותן. בעוד שרובנו מכירים את הפירמידות הגדולות...

שתפו: