מי יצר את הביטוי ״תג מחיר״?

״את הביטוי המציאה קבוצה ימנית קיצונית שלא מקובלת אפילו על הקבוצות הפחות קיצוניות ממנה בימין, שלא לדבר על הנהגת יש״ע, שלא לדבר על כלל הימין ושלא לדבר על כלל עם ישראל. בשנת 2008 הם הצמידו לראשונה את הביטוי הזה לפעולות אלימות נגד פלסטינים ורכושם כולל חסימת כבישים, שרפת שדות ומטעים, וניקוב צמיגי מכוניות, כאשר ריססו בסמוך כתובות גרפיטי ׳תג מחיר׳״.

״בהמשך התקשורת אימצה את הביטוי מטעמי נוחיות וכך בעצם סייעה להטמיע אותו. אם התקשורת מלכתחילה לא הייתה מקבלת את הביטוי או לפחות הייתה מסייגת ואומרת: ׳הטרור היהודי המכונה תג מחיר׳, היא הייתה ממלאת את תפקידה טוב יותר״.

איך זה השפיע על תפיסת המציאות שלנו?

״ראשית הביטוי ׳תג מחיר׳ מעביר את עולם האסוציאציות שלנו מפשעי שנאה לעולם הצרכנות. כל אדם הולך לקניות בסופר ומקובל לראות שיש תג מחיר לכל מוצר. כך הם כביכול ייצרו מוצר, כמו התנהגות לא מקובלת של הפלסטינים או של הצבא, מבחינתם, והמחיר שלה הוא ניקוב צמיגים למשל.

״בנוסף, הם הקטינו את התנגדות הציבור למעשיהם. כי אם היו כותבים למשל ׳מוות לערבים׳, הציבור היה ממקם אותם כקבוצה קיצונית ודוחה אותם. אבל כאשר אומרים ׳תג מחיר׳, אתה צריך לחשוב פעמיים למה הם מתכוונים ותוך כדי כך כבר קיבלת אותם״.

אבל הציבור הרי יודע בדיוק מה עומד מאחורי הביטוי הזה.

״נכון, אבל יש מנגנון פסיכולוגי חצי מודע של יכולת להכיל את זה. אם אומרים ׳תג מחיר׳, אני יכול להכיל את זה. אם אומרים ׳טרור יהודי׳, אני לא יכול להכיל את זה, כי המילה טרור מתחברת מיד למשהו רע שאנחנו נלחמים בו. וטרור יהודי זה עוד יותר גרוע. כי אנחנו ייחדנו את המונח טרור לערבים או לטרוריסטים שהם אויבינו. ברגע שאומרים טרור יהודי, אנחנו יוצרים מציאות חדשה שקשה לנו מאוד איתה. יכול מאוד להיות שבאופן תת הכרתי, גם לתקשורת קשה מאוד להשתמש במונח טרור יהודי. אנחנו נחשוב עשרים פעם לפני שנכנה מישהו ׳טרוריסט יהודי׳, אבל זהו למעשה הכינוי המתאים להם״.

בוא ניקח דוגמה דומה מעולם הכלכלה.

״טוב, למשל המונח ׳תספורת׳. כמו ׳תג מחיר׳ גם ׳תספורת׳ הוא מונח חיובי מאוד. כולם הולכים להסתפר כי תספורת זה דבר נחמד, יפה, מסודר. אם יש מילה מכובסת נטו, זו המילה הזאת. כמובן שלבעלי ההון ולטייקונים שנהנים מתספורות יש אינטרס לשמר את המונח הזה, והתקשורת אימצה אותו גם במקרה הזה״.

זה מונח די ידוע בעולם הכלכלי. התקשורת לא המציאה אותו.

״נכון, אבל בתיווכה של התקשורת הוא הפך לנחלת הכלל ואיפשר לציבור להכיל את המצב של מחיקת חובות פראית לבעלי הון. אם התקשורת הייתה ממלאת את תפקידה כראוי היא הייתה אומרת: עשו לו תספורת, שלמעשה פירושה מחיקת חובות. יש עיתונאים כלכליים מעטים שממלאים את חובתם לציבור וכותבים כך. ואילו לציבור שמרגיש חסר אונים מול התופעה, באופן פרדוקסלי קל יותר לשאת את החרפה של ויתור על כספו למיליארדר שימשיך להיות גם אחר כך מיליארדר, כאשר מדובר ב׳תספורת׳, ולא במחיקת חובות״.

מדוע התקשורת מאמצת את הביטויים המכובסים?

״כי העיתונאים זקוקים לאנשי קשר בצמרת המדינית, הכלכלית או הצבאית כדי שיוכלו לקבל מהם את האינפורמציה שהם זקוקים לה כדי למלא את תפקידם. העיתונאים הם למעשה חלק מהעילית השלטת, בארץ ובכל העולם. אם הם יחשפו את המשמעות האמיתית של הביטויים האלה, הם יאבדו את מקורות המידע שלהם״.

נשמע מדבריך שלעיתונאים אין ברירה אחרת.

״יש עיתונאים שבטווח הארוך יודעים לפתח חשיבה עצמאית ולא להיות תלויים במקורות של העילית השלטת. הם אלה שזוכים בסופו של דבר לאמון הציבור, ודרך זה מתחזקים גם בעיני העילית השלטת. אבל בשביל זה צריך אופי חזק מאוד ויכולת התמדה, והיום עיתונאים רבים לא נשארים זמן רב במקצוע״.

גם בנושא של העובדים הזרים יש ערבוביה של ביטויים.

״נכון. כל ביטוי מדגיש היבט מסוים שנועד לשרת אינטרס של מי שמשתמש בו ולהעלים היבטים אחרים. משרד הפנים שמעוניין לגרש את העובדים הזרים יעדיף להשתמש בביטוי ״מסתננים״. זה מדגיש את המעשה הבלתי חוקי שהם עשו. בנוסף, ברובד העמוק זה מתקשר למטען השלילי של הביטוי ׳מסתננים׳ משנות החמישים והשישים, שהתייחס למרצחים שבאו לפגוע, כמו המחבלים של היום.

״הביטוי ׳מהגרי עבודה׳ מקטין את המטען השלילי כלפיהם, אבל בדיון הציבורי באופן פרדוקסלי זה משרת גם את האינטרס של אלה שמתנגדים לקבל אותם. כי אם הם מהגרים כדי למצוא פרנסה, למדינה יש זכות לקבוע מכסות של קבלה.

״הביטוי ׳עובדים זרים׳ מתייחס לכל הקבוצה הגדולה של אנשים שאינם אזרחי ישראל, הנמצאים פה כדי להתפרנס. גם כאן יש יסוד שלילי, כי הם זרים, הם לא אזרחי המדינה ואף פעם לא יהיו, בניגוד למהגרי עבודה חוקיים שיכולים להפוך לאזרחים״.

איזה קודים יש בשפה הדיפלומטית שמכסים על המציאות האמיתית?

״אפשר לומר באופן כללי שהשפה הדיפלומטית מנסה להבליט את הצד החיובי וגם לעדן, כדי לא להחריף חילוקי דעות וכדי לא ליצור משברים.

״למשל, כשאובמה ונתניהו יוצאים מפגישה ואומרים שהשיחות היו גלויות וכנות, נוצרת תחושה חיובית והערכה כלפיהם. למעשה בשפה הדיפלומטית זה אומר שהם לא הסכימו על שום דבר. כי אם הם היו מגיעים להסכמות הם היו רוצים להבליט אותן ולפרט אותן ולציין מה נשאר לדיון המשכי.

״דוגמה אחרת לקוד של השפה הדיפלומטית היא כאשר אומרים למשל: ׳המהלכים האחרונים של איראן מטרידים׳. הכוונה במילה ׳מטרידים׳ היא שזו קטסטרופה וסכנה לאנושות. או כאשר אומרים שהבנייה בשטחים ׳אינה מועילה׳, הכוונה היא שזו שערורייה שאין דוגמתה.

״אצל הסינים למשל, רואים סגנון מאוד מאוד מאופק ודיפלומטי, אבל מה שאני מזהה מתוך הטקסטים שלהם הוא ׳אנחנו לא סופרים אתכם׳. הם כמובן לא יגידו את זה בצורה כזאת״.

איך הם יגידו את זה?

״הם יגידו על נושאים רגישים עבורם, כמו טיבט, שזה ׳עניין פנימי׳, והפירוש של זה למעשה הוא: ׳אנחנו עושים דברים שאתם לא יכולים להסכים להם בשום פנים ואופן, אבל זה לא עניינכם׳. זה קורה לפעמים גם במשטרים דמוקרטיים, אבל פחות, כי לקהילה הבין-לאומית הדמוקרטית יש נורמות מוסכמות. אבל בשביל פוטין למשל, אוקראינה זה עניין פנימי, קרים עניין פנימי, צ׳צ׳ניה היא עניין פנימי. זה ממש קוד ל׳אנחנו עושים דברים שהם בלתי נסבלים עבורכם, אבל אין לנו שום כוונה שתתערבו, ואנחנו לא צריכים אתכם׳.

״בכל המקרים האלה תפקידה של התקשורת הוא מצד אחד לצטט את דברי הפוליטיקאים במדויק ומצד שני להסביר לציבור את מילות הקוד הדיפלומטי ואת משמעותן״.

איך משתמשים בשפה סמויה בכדורגל?

״כדורגל הוא מעניין כי הוא הנושא היחיד שמאחד כמעט את כל האנושות. לכן אפשר לכנות אותו בידור עולמי או תרבות עולמית או הדת העולמית של המאה ה-20 והמאה ה-21. אבל אם צופים במשחק בטלוויזיה בלי הסאונד, מאבדים עניין אלא אם כן זה משחק דרמטי מאוד. לכן צריכים כל הזמן את הליווי של הדיווח והפרשנויות והראיונות והסיפורים. וכל זה דרש לפתח מערכת לשונית משוכללת מאוד מסביב למשחק ודיפלומטית מאוד שמטרתה היא לשמר בעיני כולם תדמית חיובית של המשחק.

״לכן אם שחקן שהוציאו אותו באמצע המשחק אומר ׳אני מכבד את החלטת המאמן׳ הוא בעצם מתכוון לומר: ׳הוא הרס לי את הקריירה ואני כבר אתחשבן איתו׳.

״אם אומרים על משחק מסוים שהוא ׳פיזי׳, הכוונה היא שמשחקים בברוטליות ונותנים מכות אחד לשני כל הזמן. אבל אם תגיד במפורש שהשחקנים אלימים, תוציא את החשק מהמשחק. תפקידה של השפה כאן הוא לאפשר לצופים להמשיך לאהוב את המשחק.

״אם לעומת זאת אומרים על משחק מסוים שהוא ‘טקטי׳, הכוונה היא שזה משחק משעמם שאין בו יצירתיות ואין בו התקפות מרהיבות. רק במקרים נדירים של עבירה חמורה מאוד השדרנים יגידו שזו עבירה מכוערת״.