גרגרי יער, פטריות ובשר שעדיין מזוהמים מהקרינה מצ׳רנוביל, מגיעים לשווקים באיחוד האירופי. האם גם לישראל?
דינה גורדון | 10 בפברואר 2017 | חברה והיסטוריה | 10 דק׳
מצ'רנוביל לצלחת שלכם
גלינה מעדיפה, לפחות בינתיים, לא להקשיב למה שמספרים לה. כל בוקר היא משכימה עם שני ילדיה וחוצה את הכביש, עמוק לתוך מעבה היער. בעשר השעות הבאות היא וילדיה, כמו מאות אחרים במחוז רובנו בצפון מערב אוקראינה, יתהלכו שפופים בין שיחי הפטל, יקטפו במהירות, ימלאו סלים של 20 ק״ג, יחצו במהירות שוב את הכביש לעבר המשאיות הפזורות לאורך הדרך, ימסרו את הסחורה ויקבלו ביד כסף מזומן שממנו הם מתפרנסים.
בעונות אחרות הם קוטפים דומדמניות או אוכמניות, ויש עונות שבהן פטריות. ״ההסתמכות על היער כמקור למחייה היא מסורת עתיקה באזור שהאדמות שלו עניות במינרלים, מה שמונע מחקלאות רגילה לשגשג שם״, אומרת קייט בראון, פרופ׳ להיסטוריה מאוניברסיטת מרילנד, בראיון לאפוק טיימס. ״אבל מה שחדש בשנים האחרונות הוא הממדים התעשייתיים של הקטיף״.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
