מלך מדינת צ׳י היה נהנתן גדול, אהב לצאת למלחמות, וקנה לעצמו שם של קמצן וחסר יכולת. העם סבל תחת שלטונו. היה זה בתקופת המדינות הלוחמות, במאה הרביעית לפני הספירה. סין הייתה מחולקת למדינות רבות שלחמו זו בזו וניסו לכבוש זו את זו.

אבל הפילוסוף הסיני מנציוס, או בשמו הסיני מנג-דזה, עדיין לא איבד בו אמון, החליט לעשות מעשה, וביקש להיפגש עם המלך.

״איזו מידה מאפשרת לאדם להיות מלך טוב?״ שאל המלך את מנציוס. ״זה שדואג לעמו יכול להיות מלך טוב״.

״ואני, האם אני יכול לדאוג לעמי?״

״אתה יכול״.

״איך אתה יודע שאני יכול?״

״שמעתי פעם שראית כיצד מובילים בחצר שור. ׳לאן לוקחים את השור?׳ שאלת. ׳להיות קרבן כדי לקדש פעמון חדש׳ (טקס פולחני שהיה נהוג באותם ימים). ואז אמרת: ׳עזבו את השור! אינני יכול לשאת את המראה הזה – כולו רועד מפחד, כמו חף מפשע שמובל אל מקום ההוצאה להורג. ׳אז מה נעשה׳, שאלו אותך, ׳האם נוותר על קידוש הפעמון?׳ ׳אי אפשר לעשות זאת׳, ענית, ׳קחו כבש במקומו׳״.

מנציוס המשיך ושאל: ״האם באמת כך היה?״

״אכן״, ענה המלך.

״זהו לב שמספיק כדי להפוך אותך למלך אמיתי. כולם אמנם חשבו שאתה קמצן, אבל אני יודע שבאמת לא יכולת לשאת את סבלו של השור״.

״נכון, באמת אנשים חושבים כך. אנחנו אמנם מדינה קטנה, אבל איך יכול להיות שאקמץ על שור אחד?״

״תראה, החלפת גדול בקטן – שור בכבש, איך הם יוכלו להבין את זה? אם ריחמת על חף מפשע שמובל אל מקום ההוצאה להורג, אז מה ההבדל בין שור לכבש?״

המלך צחק ואמר: ״באמת, מה חשבתי לעצמי? לא פלא שקוראים לי קמצן!״

מנציוס הרגיע אותו: ״זה בסדר, אין בזה רע. ככה זה עובד. את השור ראית, אבל את הכבש לא ראית״.

המלך שמח ואמר: ״באמת, אחרי שעשיתי זאת, התבוננתי פנימה אל תוך עצמי, אבל לא הצלחתי להבין את לבי שלי. והנה, עכשיו כשדיברת, התעוררה בלבי החמלה. איך זה שדי בלב הזה כדי להיות מלך טוב?״

מנציוס ענה: ״אם מישהו אומר לך שהוא חזק מספיק כדי להרים מאה קילו, אבל לא כדי להרים נוצה, או שראייתו חדה מספיק כדי להבחין בשערה דקה אבל לא בעגלה מלאה בולי עץ – האם היית מקבל זאת?״

״לא״.

״הנה יש לך חמלה שמספיקה כדי להגיע לבעלי חיים, אבל היא לא מצליחה להגיע עד לעם. מדוע זה קורה?״

מנציוס המשיך והסביר שאם לא מרימים את הנוצה, זה לא מכיוון שאין כוח, אלא משום שלא משתמשים בו. אם לא רואים את העגלה, זה לא משום שלא יכולים לראות, אלא מכיוון שלא משתמשים ביכולת. אם לא דואגים לעם – אין זה מפני שלא קיימת החמלה, אלא משום שלא משתמשים בה. ״אם המלך אינו מלך טוב, אין זה מפני שהוא לא יכול, אלא משום שהוא לא משתמש ביכולותיו״.

מנציוס האמין ששלטון המתבסס על מוסר תמיד יהיה יציב יותר משלטון המתבסס על כוח. שלטון המתבסס על כוח תמיד יהיה פגיע בפני אנשים בעלי כוח מבית ומחוץ. כשהשלטון מתבסס על מוסר, העם כולו יתמוך בשלטון, ואפילו מדינות שכנות יעריצו אותו ולא יפגעו בו.

למנציוס, הנחשב לממשיך דרכו של קונפוציוס, הייתה יכולת לחזק באנשים את מעלותיהם הטובות, לעורר בהם השראה להשתפר, וכך לעזור להם לשנות את התנהגויותיהם הרעות. הוא האמין שבכל אדם קיים טבע טוב. תפקידנו הוא להרחיב אותו ולהגדיל אותו באמצעות טיפוח עצמי ושאיפה לטוב.

כל אדם שרואה תינוק שעומד ליפול לבאר, הוא הסביר, מרגיש מיד חלחלה ורצון להציל את התינוק, ולא מפני שהוא רוצה להתחבב על הוריו של התינוק או מתוך אינטרס כלשהו. באמצעות הדוגמה הזאת מנציוס ניסה להמחיש לאנשים כיצד בכל אחד מהם מצוי שורש של טוּב.

הוא האמין שאם נוכל לטפח ולהרחיב את הלב הטוב, הדואג והאכפתי הזה, המצוי עמוק בכל אחד מאיתנו, נוכל גם אנחנו להגיע להישגיהם של השליטים הקדומים האגדיים ששימשו במהלך ההיסטוריה הסינית כדוגמה ומופת.

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן