מלומדים בסין העתיקה הבינו שלפעמים כדי להביא לשינוי צריך להפסיק לחשוב
25 בספטמבר 2015 | חברה והיסטוריה | 4 דק׳
אל תחשוב, לשם שינוי
בסין העתיקה הייתה הערכה רבה לנזירים בודהיסטים ולדאואיסטים מתבודדים העוסקים בפרקטיקות של שיפור עצמי. גם המלומדים ואנשי הממשל עצמם נהגו לעסוק בפרקטיקות של מדיטציה, הרגעת הלב והסדרת המחשבה.
יום אחד, בצעירותו, ישב מלומד מבריק אחד בשם סוּ שְה למדיטציה עם ידידו הטוב, הנזיר פוּ יִין. בתום המדיטציה חש נינוח ורגוע ושאל את הנזיר: ״איך נראיתי בעת המדיטציה?״. הנזיר ענה לו: ״נראית כמו פסל בודהא. אפוף הדרת כבוד״. סו היה מרוצה מאוד. אז שאל אותו הנזיר: ״ואיך נראיתי אני?״ וסו ענה בבדיחות הדעת: ״כמו צואת פרה״. הנזיר לא ענה, וסו המבודח הרגיש שידו על העליונה.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו