הרשמה לניוזלטר

כמו סיפור תיבת נח ואגדות רבות על אסונות מרחבי העולם, סיפור סיני ישן מציע גם הוא שהבסיס להישרדות הוא שמירת המוסריות

בן קמינסקי | 3 במרץ 2015 | חברה והיסטוריה | 3 דק׳

כשעיניו של אריה האבן יהפכו אדומות

לפני שנים רבות רבות היה כפר אחד בסין שבו איבדו אנשים את המוסריות שלהם ונעשו מושחתים מאוד. מיום ליום הם נעשו רעים יותר ויותר, רימו זה את זה, פגעו זה בזה ונאבקו כל הזמן כדי להשיג עוד עבור עצמם. כשרמת המוסריות של הכפר המשיכה להתדרדר, החליטו השמים להרוס את הכפר. אבל מה אם נותרו בכפר אנשים טובים?

יום אחד הגיעה לעיר קבצנית. היא הייתה לבושה בסחבות, וריח נוראי נישא ממנה למרחק. כשעברה ליד אנשים, הם הניחו את ידיהם על האף כדי לא להריח את הצחנה. הקבצנית עברה בין האנשים והתחננה למעט מזון, אבל אף אחד לא הסכים לעזור לה. כעבור כמה ימים הקבצנית כבר הייתה מותשת מרעב והתמוטטה באמצע הדרך. אף אחד לא ניגש לעזור לה. 

איור: ליזה-וורונינה

איור: ליזה-וורונינה

בין כל אנשי הכפר הייתה אישה אחת, מבוגרת, שתמיד עזרה לאנשים. היא הייתה נותנת מזון לקבצנים גם כשהייתה בעצמה במצוקה. היא דאגה לטהר את לבה ולשפר את אופייה, ותמיד ניסתה להיות בן אדם טוב. בכל יום היא הייתה מתפללת מול תמונתו של הבודהא. באותו יום, האישה טובת הלב עברה ברחוב, כשלפתע ראתה את הקבצנית מוטלת על הארץ. היא אספה אותה לביתה, נתנה לה מים, והלכה להכין לה ארוחה ממעט האוכל שנותר לה.

כשחזרה האישה מהמטבח, נגלה לפניה מראה מופלא. במקום קבצנית היא ראתה בודהיסאטווה מרשימה, מוקפת ביפהפיות שמימיות שפיזרו פרחים. האישה המבוגרת כרעה ברך וקדה עמוקות. הבודהיסאטווה סיפרה לאישה המבוגרת שבקרוב יגיע מבול נוראי ושיטפון יציף את הכפר. כל הכפר יחרב על כל אנשיו. 

אבל ממש רגע לפני שיתחיל המבול, כך הסבירה הבודהיסאטווה, יופיע סימן. ״במרכז הכפר ישנו פסל אבן של אריה״, היא אמרה. ״כשעיניו של אריה האבן יהפכו לאדומות, האסון יגיע״. באותו זמן, היא הסבירה, מי שיברח מהכפר ויעלה אל ההר הגבוה, יוכל להינצל. הבודהיסאטווה, שהגיעה לכפר בדמות של קבצנית, סיימה את דבריה ונעלמה.

האישה המודאגת ניגשה בכל יום למרכז הכפר כדי לבדוק האם עיניו של אריה האבן כבר הפכו אדומות. היא מיהרה לספר לכל תושבי הכפר מה עומד להתרחש וכיצד עליהם להינצל, אבל אף אחד לא האמין לה. במקום זאת, כולם לעגו לה. הם צחקו עליה אפילו יותר אחרי שסיפרה להם שהעיניים של אריה האבן יהפכו לאדומות לפני שיגיע האסון. ״כיצד יכולים עיני האבן של האריה להיעשות אדומות פתאום?״ הם גיחכו.

כדי להשתעשע, כמה מתושבי הכפר החליטו לעשות מעשה. בלילה, בחושך, הם התגנבו אל פסל האריה שבמרכז הכפר, וצבעו את העיניים שלו באדום. בבוקר הם המתינו ליד הפסל לאישה המבוגרת שתבוא כבכל יום לבדוק את עיניו. כשהגיעה האישה באותו בוקר היא נבהלה מאוד. היא עברה בחרדה מאיש לאיש, והצביעה על עיניו האדומות של האריה. ״האסון עומד להגיע! המבול כבר כאן! מהרו אל ההר״, היא קראה.

התושבים, שידעו כיצד הפכו עיני האריה לאדומות, רק צחקו וצחקו, עד שכמעט נחנקו. ״זקנה מגוחכת״, הם קראו. האישה ראתה שאף אחד לא נענה להפצרותיה, ובלב כבד ברחה לבדה אל ההר הגבוה.

התושבים המשועשעים עדיין לא הצליחו להירגע מצחוקם הפרוע, כשלפתע נשמע רעם חזק, וגשם החל לרדת. הבעות הפנים של התושבים המשועשעים השתנו בבת אחת. הגשם הלך והתחזק במהרה. אף אחד כבר לא צחק. לא עברו כמה דקות והגשם נהיה חזק כל כך שהוא הציף את כל הכפר, ואף אחד כבר לא הצליח לברוח. כשהגיעה האישה המבוגרת לפסגת ההר היא הסתכלה לאחור, וראתה את כפר הולדתה מוצף כולו במים. לא נותר לה אלא להתייפח על מר גורלם של אנשי הכפר שתמיד ניסתה לעזור להם, ולהודות לבודהיסאטווה על ההזדמנות להינצל.

שתפו את הכתבה:

כשעיניו של אריה האבן יהפכו אדומות

כמו סיפור תיבת נח ואגדות רבות על אסונות מרחבי העולם, סיפור סיני ישן מציע גם הוא שהבסיס להישרדות הוא שמירת המוסריות

בן קמינסקי | 3 במרץ 2015 | חברה והיסטוריה | 24 דק׳

איור: וואן-ין-יין

לפני שנים רבות רבות היה כפר אחד בסין שבו איבדו אנשים את המוסריות שלהם ונעשו מושחתים מאוד. מיום ליום הם נעשו רעים יותר ויותר, רימו זה את זה, פגעו זה בזה ונאבקו כל הזמן כדי להשיג עוד עבור עצמם. כשרמת המוסריות של הכפר המשיכה להתדרדר, החליטו השמים להרוס את הכפר. אבל מה אם נותרו בכפר אנשים טובים?

יום אחד הגיעה לעיר קבצנית. היא הייתה לבושה בסחבות, וריח נוראי נישא ממנה למרחק. כשעברה ליד אנשים, הם הניחו את ידיהם על האף כדי לא להריח את הצחנה. הקבצנית עברה בין האנשים והתחננה למעט מזון, אבל אף אחד לא הסכים לעזור לה. כעבור כמה ימים הקבצנית כבר הייתה מותשת מרעב והתמוטטה באמצע הדרך. אף אחד לא ניגש לעזור לה. 

איור: ליזה-וורונינה

איור: ליזה-וורונינה

בין כל אנשי הכפר הייתה אישה אחת, מבוגרת, שתמיד עזרה לאנשים. היא הייתה נותנת מזון לקבצנים גם כשהייתה בעצמה במצוקה. היא דאגה לטהר את לבה ולשפר את אופייה, ותמיד ניסתה להיות בן אדם טוב. בכל יום היא הייתה מתפללת מול תמונתו של הבודהא. באותו יום, האישה טובת הלב עברה ברחוב, כשלפתע ראתה את הקבצנית מוטלת על הארץ. היא אספה אותה לביתה, נתנה לה מים, והלכה להכין לה ארוחה ממעט האוכל שנותר לה.

כשחזרה האישה מהמטבח, נגלה לפניה מראה מופלא. במקום קבצנית היא ראתה בודהיסאטווה מרשימה, מוקפת ביפהפיות שמימיות שפיזרו פרחים. האישה המבוגרת כרעה ברך וקדה עמוקות. הבודהיסאטווה סיפרה לאישה המבוגרת שבקרוב יגיע מבול נוראי ושיטפון יציף את הכפר. כל הכפר יחרב על כל אנשיו. 

אבל ממש רגע לפני שיתחיל המבול, כך הסבירה הבודהיסאטווה, יופיע סימן. ״במרכז הכפר ישנו פסל אבן של אריה״, היא אמרה. ״כשעיניו של אריה האבן יהפכו לאדומות, האסון יגיע״. באותו זמן, היא הסבירה, מי שיברח מהכפר ויעלה אל ההר הגבוה, יוכל להינצל. הבודהיסאטווה, שהגיעה לכפר בדמות של קבצנית, סיימה את דבריה ונעלמה.

האישה המודאגת ניגשה בכל יום למרכז הכפר כדי לבדוק האם עיניו של אריה האבן כבר הפכו אדומות. היא מיהרה לספר לכל תושבי הכפר מה עומד להתרחש וכיצד עליהם להינצל, אבל אף אחד לא האמין לה. במקום זאת, כולם לעגו לה. הם צחקו עליה אפילו יותר אחרי שסיפרה להם שהעיניים של אריה האבן יהפכו לאדומות לפני שיגיע האסון. ״כיצד יכולים עיני האבן של האריה להיעשות אדומות פתאום?״ הם גיחכו.

כדי להשתעשע, כמה מתושבי הכפר החליטו לעשות מעשה. בלילה, בחושך, הם התגנבו אל פסל האריה שבמרכז הכפר, וצבעו את העיניים שלו באדום. בבוקר הם המתינו ליד הפסל לאישה המבוגרת שתבוא כבכל יום לבדוק את עיניו. כשהגיעה האישה באותו בוקר היא נבהלה מאוד. היא עברה בחרדה מאיש לאיש, והצביעה על עיניו האדומות של האריה. ״האסון עומד להגיע! המבול כבר כאן! מהרו אל ההר״, היא קראה.

התושבים, שידעו כיצד הפכו עיני האריה לאדומות, רק צחקו וצחקו, עד שכמעט נחנקו. ״זקנה מגוחכת״, הם קראו. האישה ראתה שאף אחד לא נענה להפצרותיה, ובלב כבד ברחה לבדה אל ההר הגבוה.

התושבים המשועשעים עדיין לא הצליחו להירגע מצחוקם הפרוע, כשלפתע נשמע רעם חזק, וגשם החל לרדת. הבעות הפנים של התושבים המשועשעים השתנו בבת אחת. הגשם הלך והתחזק במהרה. אף אחד כבר לא צחק. לא עברו כמה דקות והגשם נהיה חזק כל כך שהוא הציף את כל הכפר, ואף אחד כבר לא הצליח לברוח. כשהגיעה האישה המבוגרת לפסגת ההר היא הסתכלה לאחור, וראתה את כפר הולדתה מוצף כולו במים. לא נותר לה אלא להתייפח על מר גורלם של אנשי הכפר שתמיד ניסתה לעזור להם, ולהודות לבודהיסאטווה על ההזדמנות להינצל.

שתפו את הכתבה:

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
התעלומה של סף המוות

ד"ר משה רט

לא יהיה זה מופרז לומר שהשאלה "מה קורה לאחר המוות?" היא החשובה ביותר שניתן לשאול. יש לה השפעות על כל תחומי החיים האנושיים: דת, מוסר,...

וונדר וומן וקפטן אמריקה הגרסה האמיתית

דינה גורדון

בדצמבר 1944 האמריקנים היו בטוחים שמלחמת העולם השנייה תסתיים עד חג המולד, אבל זה לא קרה. היטלר שלח כמה אוגדות, מהטובות ביותר...

מפיסטו המודרני: מחול השדים של מרקס

איל לוינטר

כיום כבר ידוע שמשטרים קומוניסטיים הביאו הרס וחורבן לעולם – כ-100 מיליון איש נרצחו תחת משטרים אלה במאה ה-20 בלבד, מיליונים...

חוכמת החינוך ההפוך של קונפוציוס

מאיה מזרחי

1.  פרק ראשון – ההורים מה תפקידו של הילד במשפחה, היא שאלה שהורים, מורים ומערכת החינוך כולה מתחבטת בה זמן רב.לפני יותר משנה...

עתיד היהדות

איל לוינטר

כשראיינתי לראשונה את פרופ' דוד פסיג, המתמחה בחיזוי מגמות טכנולוגיות, כלכליות-חברתיות וחינוכיות, זה היה ב-2019. ישבנו אז לקפה בפקולטה לחינוך...

מבוכים ודרכונים

דור לוינטר

הרב יובל שרלו הוא ראש ישיבת "אורות שאול", ראש תחום אתיקה ב"צהר" וחבר בוועדת הלסינקי העליונה לאישור תרפיות תאיות. הוא כיהן בוועדות שונות של משרד...

מהארכיון: ילד רפאים

דינה גורדון

בדרכו הביתה מבית הספר, מרטין פיסטוריוס בן ה-12 תכנן את המכשיר האלקטרוני הבא שיבנה, משהו עוד יותר מתוחכם מהכוכב המהבהב שתלה על עץ חג...

המרגל ששינה את העולם

איל לוינטר

בשעות הבוקר המוקדמות של ה-14 בפברואר הצליח נגיף הקורונה להשיג את מה שלא הצליחו לבצע במשך שנים צוותי מתנקשים רומנים תמורת שני מיליון...

שתפו: