לאן מתגלגל הקרע – והאם טראמפ וואנס ימשיכו לשתוק או ייאלצו לבחור צד

איל לוינטר | 8 בינואר 2026 | גיאו-פוליטיקה | 6 דק׳

מלחמת האזרחים של הימין האמריקני | פרשנות

רקע

הימין האמריקני, שבעבר הציג חזית מאוחדת יחסית, נקלע מאז 2023 למשבר פנימי חריף – תהליך שמכונה לעתים "מלחמת אזרחים" בתוך המחנה. אף שכל השחקנים המעורבים מזוהים עם ערכי ימין שמרני, פערים אידאולוגיים עמוקים התחדדו ביניהם בסוגיות מפתח: מדיניות חוץ, היחס לישראל, אנטישמיות, חופש ביטוי ונאמנות לדונלד טראמפ. חילוקי הדעות הללו גלשו במהירות לעימותים פומביים חריפים – החל מהתכתשויות ארסיות ברשתות החברתיות ועד נאומים משתלחים מעל בימות כנסים.

אחת הזירות המרכזיות של הפילוג נוגעת לתפקידה של ארה"ב בעולם. טאקר קרלסון וקנדיס אוונס מייצגים קו בדלני-פופוליסטי בנוסח "אמריקה תחילה", החשדן כלפי מעורבות צבאית מעבר לים וכלפי מחויבויות אסטרטגיות למדינות זרות – ובראשן ישראל. מולם ניצב בן שפירו (ולפרקים גם צ'רלי קירק, עד הירצחו), המגלם זרם ניאו-שמרני מסורתי: תמיכה בהפעלת עוצמה אמריקנית בזירה הבין-לאומית, בריתות הדוקות עם בנות-ברית כמו ישראל, והתנגדות אקטיבית למשטרים עוינים.

קרלסון הרבה לתקוף בתוכניותיו את ה"ניאו-קונים" – רפובליקנים כדוגמת ניקי היילי ולינדסי גרהאם – שלדבריו "דוחפים בקלות דעת למלחמות חדשות". לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר הוא הזהיר מפני הסלמה שתסבך את ארה"ב במלחמה אזורית ואף עולמית, ולעג לטענה שלפיה כל פגיעה בישראל שקולה ל"התקפה על אמריקה". לאחרונה אף ניסה למסגר את היחסים עם מדינות המפרץ, ובהן קטאר, כעסקה קרה אך מועילה (אנרגיה, שיתופי פעולה, נגישות), בניגוד לקשר עם ישראל – שלטענתו "עולה" לארה"ב מחיר גבוה ללא תמורה מספקת.