מודל שפיתחו שני פרופסורים למדע המדינה חושף את האופן בו חושבת המדינה החזקה והמשפיעה בעולם – מתי תלחץ ידיים לממשלה זרה, מתי תתמוך בה כלכלית או צבאית, ומתי תפעל כדי להחליף את ההנהגה שלה
איל לוינטר | 10 במרץ 2024 | גיאו-פוליטיקה | 23 דק׳
בתוך מוחה של המדינה החזקה בעולם – הלוגיקה של מדיניות החוץ האמריקנית
ספרים רבים נכתבו בניסיון להסביר את הלוגיקה שבבסיס מדיניות החוץ האמריקנית. היו שטענו כי ארה"ב פועלת ברחבי העולם ליצירת סדר ליברלי – שהיא מנסה לקדם דמוקרטיה ושווקים חופשיים ברחבי הגלובוס, למשל באמצעות הענקת הלוואות וקידום עסקאות סחר, ומנגד פועלת כדי לבלום מדינות המקדמות אידיאולוגיה שונה.
טענה נפוצה אחרת היא שמדיניות החוץ האמריקנית פשוט נובעת מהתרבות הפוליטית העכשווית. כלומר, מהאופן בו האליטות בוושינגטון מבינות את העולם וחושבות על הדרך הנכונה ביותר לפעול בכל רגע. לכן יש תקופות של מעורבות אמריקנית בנעשה בחו"ל ויש תקופות של בדלנות, בהן ארה"ב אינה מגיבה כל כך.
היו גם סופרים, בהם אלכסיס דה טוקוויל בתחילת המאה התשע-עשרה, שטענו כי התרבות הפוליטית בארה"ב מאופיינת תמיד בתחושה שארה"ב היא מדינה "יוצאת דופן" שמשימתה לשמש כמגדלור מוסרי, ואולי פוליטי, בעולם. ולכן פקידי מדיניות החוץ בוושינגטון עשויים לחוש שיש להם אחריות מוסרית להגן על מדינה מסוימת או לחסל אויב כלשהו, בין שהאחריות המוסרית הזו נובעת משורשים דתיים ובין מליברליים.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו