במשך חמש שנים הקפיד צעיר מצרי ומזוקן בשם גהאד אל-חדאד, להגיע לעבודה במשרדי "קרן קלינטון", המעניקה תרומות לפרויקטים ולארגונים שונים ומנוהלת על ידי הזוג ביל והילארי. הקרן העסיקה את אל-חדאד בתפקיד "מנהל אזורי" במצרים, תפקיד שהקנה לו אחריות על קשרי הקרן עם התקשורת המקומית והזרה.

אבל מתברר שלאל-חדאד היה עיסוק נוסף בעת שעבד בקרן קלינטון, בתקופה שבה הילארי הייתה מזכירת המדינה בממשל אובמה – קידום "האחים המוסלמים" במצרים וברחבי העולם. תנועת "האחים המוסלמים" קוראת להשמדת מדינת ישראל ומוגדרת על ידי מספר מדינות ערביות כארגון טרור. בשנה האחרונה שלו בקרן קלינטון שימש אל-חדאד כדובר התנועה, כפי שניתן לראות בראיונות שנתן לתקשורת, ו"כיועץ בכיר לענייני חוץ במפלגתו של נשיא מצרים מוחמד מורסי" (המזוהה עם תנועת האחים המוסלמים), נכתב באתר החדשות של עיתון Egypt Independent.

במאי 2010 אישר ממשל אובמה כי הוא מנסה לפתח "אלמנטים מתונים" בתוך החיזבאללה. למדיניות הזו היו השלכות מרחיקות לכת

חודש לאחר שאל-חדאד עזב את קרן קלינטון, באוגוסט 2012, כדי להקדיש עצמו במשרה מלאה לקידום "האחים המוסלמים", הוזמן נשיא מצרים מוחמד מורסי לנאום במשרדי הקרן בניו יורק. הוא לחץ בחום את ידו של ביל קלינטון וזכה לכבוד של מלכים. באמצע 2013 הודח מורסי במהפכה צבאית, ובאפריל 2015 נידון אל-חדאד למאסר עולם באשמה שזרע כאוס ברחבי מצרים.

כיצד הסתנן אל-חדאד לקרן קלינטון? והאם פקידים בקרן ידעו על השתייכותו הרדיקלית? קלייר לופז, סגנית נשיאה למחקר וניתוח ב"מרכז למדיניות הגנה" (Center for Security Policy) – מכון חשיבה שמושבו בוושינגטון – אמרה בראיון לאפוק טיימס כי זה התאפשר בזכות המדיניות שהפעיל ממשל אובמה בזמנו, לתמיכה ב"אחים המוסלמים". "זו הייתה המדיניות בזמנו – לתמוך באחים המוסלמים במצרים ובחו"ל".

לופז סיפרה כיצד אן פטרסון, למשל, שמונתה על ידי אובמה לתפקיד השגרירה במצרים, "עבדה יד ביד" עם האחים המוסלמים, וכך עשתה גם קרן קלינטון. "הבית הלבן תחת אובמה התכוון, רצה ותמך בעלייתה של תנועת האחים המוסלמים במצרים ובכמה מדינות נבחרות אחרות", אמרה לופז.

אבל גהאד אל-חדאד הוא רק קצה חוט אחד בסיפור גדול יותר. אביו, עיסאם אל-חדאד, היה יועצו הבכיר של מורסי לנושאי מדיניות חוץ. בניגוד לבנו, עיסאם לא היה סתם דמות בולטת בתנועת האחים המוסלמים, אלא החזיק בתפקיד חשוב נוסף: ב-1984 הוא ייסד במשותף את ארגון הסיוע ההומניטרי Islamic Relief והפך אותו לאחד מארגוני התמיכה האסלאמיים הגדולים ביותר בעולם. מאז הוא כיהן בכמה תפקידי ניהול בארגון.

בעודו מכהן לצד מורסי, הוא הפגין חזות כפולה: מצד אחד הציג למנהיגי העולם את תנועת האחים המוסלמים כארגון מתון המעוניין להביא שלום וסדר לעולם. ומצד שני הוא נפגש עם דמויות רדיקליות כמו קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה האיראניות, "שייעץ לממשלה [המצרית] כיצד להקים את מערך המודיעין והביטחון שלה", כפי שחשף The Times הבריטי בינואר 2013.

הבעיה העיקרית הייתה שארגון הסיוע שהקים עיסאם (Islamic Relief), הוגדר ב-2004 על ידי ממשלת ארה"ב כארגון תומך טרור, בגלל קשריו, בין היתר, לאוסמה בין לאדן ובגלל הכספים שהעביר לארגוני טרור אחרים. לפי משרד האוצר האמריקני, ארגון הסיוע של עיסאם גייס לפחות 5 מיליון דולר עבור ארגונו של בין לאדן, וניסה לסייע לטרוריסט להגיע למקום מבטחים. הארגון גם גייס ב-2003 כספים עבור פעילות טרור של החמאס נגד ישראל.

לאחרונה התברר שממשל אובמה – על אף שידע שארגון הסיוע הזה מעביר כספים לארגוני טרור – אישר להעביר אליו 200 אלף דולר ביולי 2014, כפי שחשף ביולי השנה "פורום המזרח תיכון" (MeForum) – מכון חשיבה שבסיסו בארה"ב, במאמר עבור עיתון ה"נשיונל ריווי". הכספים עברו כך: פקידי ממשל ב"סוכנות האמריקנית לפיתוח בין-לאומי" (USAID) העבירו את הכספים לארגון התמיכה והסיוע ההומניטרי הנוצרי "וורלד ויז'ן" (World Vision), שהעביר אותם בידיעת כל הגורמים בשרשרת הזו – לארגון הסיוע שהקים עיסאם (Islamic Relief), שכאמור תומך בטרור. פקיד בסוכנות האמריקנית לפיתוח בין-לאומי אישר את הסיפור באימייל ששלח ל"פוקס ניוז", ואמר שהכספים (שהיו מיועדים למטרות הומניטריות כביכול) לא היו צריכים להינתן מעולם.

האם מדובר במעידה חד-פעמית של כמה פקידי ממשל שאישרו את העברת הכספים? כנראה שלא. כאשר צוללים עמוק יותר מגלים קשרים בעייתיים עוד יותר בין ממשל אובמה לארגון Islamic Relief, שאמנם מסייע למוסלמים רבים ברחבי העולם, אבל גם תומך בטרור. בנובמבר 2010 נאם בבית הלבן עבד איוב, מי שהיה באותם ימים מנכ"ל Islamic Relief (הדיווח על נאומו באתר Islamic Relief הורד בינתיים מהאינטרנט); ב-2 בפברואר 2012 הזכיר הנשיא אובמה את העבודה שעושה ממשלו עם הארגון, במהלך אירוע National Prayer Breakfast הנערך אחת לשנה ומפגיש בין פוליטיקאים לאליטות העסקיות והחברתיות בארה"ב; וב-21 ביוני אותה שנה השתתף איוב באירוע שאורגן על ידי לא פחות מאשר סגן נשיא ארה"ב, ג'ון ביידן, ששיבח בנאומו את Islamic Relief.

כיצד הצליח ארגון Islamic Relief התומך בטרור להגיע עד צמרת ממשל אובמה? ומדוע הועסק דובר תנועת האחים המוסלמים בקרן של מזכירת המדינה האמריקנית?

ההתקרבות לחיזבאללה

ממשל אובמה לא רק תמך בתנועת האחים המוסלמים, אלא ניסה להתקרב באופן כללי לעולם המוסלמי ולזהות בתוכו גורמים "מתונים" שניתן לשתף איתם פעולה. דרכם, הוא קיווה, יוכל לשנות את המציאות במזרח התיכון. אחד מאותם גורמים היה לא פחות ולא יותר מאשר החיזבאללה.

ביולי 2008, כשאובמה עדיין נאבק על נשיאות ארה"ב, ג'ון ברנן, לימים יועצו הקרוב של אובמה למלחמה בטרור, חיבר מסמך שטען כי לנשיא הבא תהיה אפשרות לקבוע נתיב חדש של יחסים בין ארה"ב לאיראן (The Conundrum of Iran, Sage Journals). איך בדיוק? לא רק באמצעות דיאלוג, אלא על ידי "הטמעה רחבה של החיזבאללה בתוך המערכת הפוליטית של לבנון".

עד כמה שזה נשמע הזוי, ברנן האמין שקיימים אלמנטים מתונים בחיזבאללה שניתן לדבר ולשתף איתם פעולה ובדרך זו אולי להשפיע על איראן. אובמה התייחס ברצינות לתפיסת עולמו ומינה אותו כאמור ליועצו למלחמה בטרור, ובהמשך לראש הסי-איי-אי. במאי 2010 אישר ברנן בנאום שנשא בוועידה בוושינגטון כי ממשל אובמה אכן מנסה לפתח "אלמנטים מתונים" בתוך החיזבאללה, שהתפתח לדבריו מ"ארגון טרור טהור" למיליציה, ובסופו של דבר למפלגה פוליטית עם נציגים בפרלמנט הלבנוני ובקבינט, דווח ברויטרס.

למדיניות הזו היו השלכות מרחיקות לכת. בדצמבר 2017 חשף מגזין "פוליטיקו", כיצד מנע ממשל אובמה מסוכנים אמריקנים לפעול נגד שרשרת אספקת הסמים וכלי הנשק של החיזבאללה. המגזין שוחח עם סוכנים ב"פרויקט קסנדרה" של מנהל אכיפת הסמים (DEA), שעקבו במשך שמונה שנים אחרי האבולוציה של החיזבאללה – כיצד הפך לארגון פשע ענק הסוחר בסמים ומלבין הון בשווי מיליארד דולר בשנה.

חלק משרשרת אספקת הסמים, גילו הסוכנים, עובר על אדמת ארה"ב. אבל כשרצו לבצע מעצרים ולהטיל סנקציות על המעורבים, פקידים במשרד המשפטים ובמשרד האוצר האמריקני עיכבו, מנעו ודחו את בקשותיהם. במשרדי הממשלה אפילו אסרו עליהם להגיש אישומים פליליים נגד שחקנים מרכזיים המעורבים בכך. אחד מהם, למשל, הוא בנק לבנוני שהלבין מיליארדי דולרים של רווחי עסקאות סמים. שחקן נוסף היה דמות מרכזית בתא של כוח קודס האיראני על אדמת ארה"ב. אסרו עליהם גם לפתות אנשי חיזבאללה להגיע למדינות שבהן ניתן יהיה לעצור אותם.

המחשה לכך היא הסוחר הלבנוני עלי פיאד, משת"פ של החיזבאללה שהעביר נשק לסוריה. פיאד נעצר ב-2014 בפראג, אבל במשך שנתיים כמעט, סירב ממשל אובמה להפעיל לחץ על ממשלת צ'כיה כדי שתסגיר אותו לארה"ב. בסופו של דבר נשלח פיאד לביירות וככל הנראה חזר למכור נשק ולעבוד עם החיזבאללה.

"זו הייתה החלטה של מדיניות, זו הייתה החלטה שיטתית", אמר ל"פוליטיקו" דיוויד אשר, שסייע להקים ולפקח על פרויקט קסנדרה, במסגרת תפקידו כאנליסט במשרד ההגנה האמריקני. "הם קרעו לגזרים בהמשכים את המאמץ הכולל הזה, שהיה ממומן כמו שצריך. זה הגיע מלמעלה וירד עד למטה".

ככל שהתקרבה עסקת הגרעין עם איראן, שהייתה חשובה מדי עבור אובמה, הגיעו ההוראות מלמעלה, חשפה קתרין באוור, ממשרד האוצר האמריקני, בעדות כתובה שהציגה בפברואר 2017 בפני ועדת בית הנבחרים ליחסי חוץ. "תחת ממשל אובמה", היא כתבה, "החקירות נגד החיזבאללה נבלמו מחשש לטלטל את הסירה עם איראן ולסכן את עסקת הגרעין".

ההתקרבות הנאיבית לחיזבאללה מצטרפת למדיניות התמיכה באחים המוסלמים ולהתגבשות קו כללי של התקרבות לגורמים רדיקלים בעולם המוסלמי, ובהם האייטולות האיראניות. ביוני השנה דווח בסוכנות הידיעות AP כי על פי ועדת חקירה של בית הנבחרים, אובמה פעל באופן חשאי כדי להעניק לאיראנים גישה למערכת הפיננסית של ארה"ב, בניגוד לסנקציות שנקבעו בהסכם הגרעין שהוא עצמו חתם עליו. בפברואר 2016 החזיקו האיראנים 5.7 מיליארד ריאל בבנק בעמאן – מטבע קשה להמרה ולמסחר. כדי להשתמש בכסף, הם ביקשו מאובמה שיסייע להם להמיר אותו לדולרים ואז ליורו באמצעות בנקים אמריקנים. למרבה המזל, אחרי שממשל אובמה פנה לבנקים כדי שיבצעו זאת, הבנקים סירבו לעשות כך כי חששו להפר את הסנקציות.

סקנדל האורניום

ממשל אובמה לא רק הוביל מדיניות של תמיכה ושיתוף פעולה עם גורמים רדיקלים בעולם המוסלמי, אלא גם ביצע מהלך בעייתי נוסף: הוא סייע לרוסיה להפוך למעצמת אורניום גלובלית. במארס 2009 נפגשה מזכירת המדינה, הילארי קלינטון, עם שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, והציגה בפניו כפתור סימבולי שעליו כתוב "איפוס" (Reset). הכפתור אמור היה לייצג את "איפוס" היחסים בין ארה"ב לרוסיה ולפתוח פרק חדש של שיתוף פעולה בין שתי המדינות.

באותה שנה הודלף לוויקיליקס מזכר רגיש של מחלקת המדינה של ארה"ב המתאר כיצד רוסיה מתכננת להשתמש באנרגיה גרעינית כדי להפעיל לחץ על מדינות מזרח אירופה, ומזכר נוסף, סודי, המתאר כיצד סוכנות הביון הצבאית של רוסיה, GRU, מעורבת בתוכנית. שלוש שנים קודם לכן כבר הצהירה רוסיה בפרהסיה שתוציא 10 מיליארד דולר כדי להגדיל את הפקת האורניום הרוסית ברחבי העולם ב-600 אחוז. ושאת התוכנית תוביל סוכנות האטום הרוסית – "רוסאטום" (Rosatom) – שהיא תאגיד בבעלות ממשלת רוסיה.

למרות האזהרות, ב-2010, החליט ממשל אובמה במפתיע לאשר ל"רוסאטום" לרכוש את השליטה בחברת "אורניון וון" (Uranium One). מדובר בחברת כרייה של אורניום השולטת על כ-20 אחוז מכל יכולות כריית האורניום בארה"ב. אם גורם כלשהו יצליח להשתלט על החברה, הוא ישלוט בנתח נכבד מכל האורניום שנכרה על אדמת ארה"ב. לאחר מכן הוא יוכל למכור את האורניום למדינה זרה, כמו איראן למשל, ולהפעיל לחץ פוליטי והשפעה על מדינות אחרות הזקוקות לאורניום. ומדינות אכן זקוקות לאורניום כדי לייצר חשמל באמצעות תחנות כוח גרעיניות.

כיוון שהיה מדובר בעסקה רגישה, נדרש היה לקבל את אישור הוועדה להשקעות זרות בארה"ב (CFIUS), שבה יושבים גם נציגי מחלקת המדינה, בניהולה של הילארי קלינטון – שהחליטה לאשר את העסקה.

תחקיר שערכנו באפוק טיימס במארס השנה מיפה את רשת הקשרים והאירועים הקשורים לאישור העסקה. התחקיר הראה כי בזמן שהילארי קלינטון שקלה לאשר את העסקה, רוסיה ומספר בעלי עניין נוספים בעסקה, העבירו מיליוני דולרים לעמותה של הקלינטונים.

ביל קלינטון אף נסע למוסקבה להיפגש עם פוטין כמה חודשים לפני שהעסקה אושרה, וקיבל סכום עתק של 500 אלף דולר מחברת "רנסנס קפיטל" (Renaissance Capital) – חברת השקעות בעלת קשר לפוטין ובעלת אינטרסים בעסקת "אורניום וון" – עבור הרצאה שהעביר במוסקבה.

בכל אותה תקופה, לאף-בי-איי היה מקור בכיר בתעשיית האורניום בארה"ב, שסיפק עדויות מקיפות על שוחד ושחיתות סביב עסקת "אורניום וון" ועל ניסיונה של רוסיה לסחוט חברות אמריקניות הקשורות להפקת אורניום ולהובלתו. אולם ב-2015 החליט באופן מפתיע ראש האף-בי-איי דאז, ג'יימס קומיי, לעצור את החקירה. והתובעת הכללית בממשל אובמה, לורטה לינץ', הורתה למקור לסתום את הפה ולא להעיד בפני הקונגרס (לאחר שהמקור ביקש להעיד).

ההוראה שונתה רק בדצמבר 2017 על ידי התובע הכללי ג'ף סשנס, שהודיע כי הוא בוחן את העדויות שהגיעו לאף-בי-איי בחקירת עסקת "אורניום וון". ב-7 בפברואר 2018, שלוש ועדות של הקונגרס האמריקני ראיינו את וויליאם קמפבל – המקור של האף-בי-איי. קמפבל חשף שממשלת רוסיה השתמשה בחברת לובינג ששמה APCO, כדי להעביר מיליוני דולרים לקרן קלינטון ולהשפיע בדרך זו על אישור העסקה.

בימים אלה מסתבך אובמה בפרשה נוספת הקשורה בעקיפין ברוסים. בעוד תקשורת המיינסטרים עוסקת בשאלה האם נשיא ארה"ב המכהן, דונלד טראמפ, עשה יד אחת עם הרוסים כדי לזכות בבחירות, התגלה שהמועמדת הילארי קלינטון, ביחד עם הגוף המנהל של המפלגה הדמוקרטית, שילמו לחברה ששמה Fusion GPS מיליוני דולרים כדי שתפיק "תיק" שייקבע כי טראמפ זמם מזימות עם רוסיה. על עובדת התשלום אין כיום עוררין, לא בתקשורת ולא באף ועדה שהחלה לחקור את הנושא.

הטענות נגד טראמפ שהופיעו בתיק התבססו כמעט לגמרי על מקורות בקרמלין, אבל אף אחת מהן לא אומתה. העובדה הזו לא הפריעה לחברת Fusion GPS להפיץ את הטענות הלא מאומתות לכלי תקשורת אמריקנים, ולאותם כלי תקשורת לפרסם את הטענות בלי לבדוק אותן, וכך להטיל צל כבד על נשיאותו של טראמפ. במסמכי ועדת בית הנבחרים לענייני מודיעין התגלה עוד כי Fusion GPS שילמה ישירות לעיתונאים שדיווחו על עניינים הקשורים להתערבות הרוסית במערכת הבחירות, ותדרכה כתבים של הניו יורק טיימס, הוושינגטון פוסט, הניו יורקר, סי-אן-אן ויאהו ניוז.

כאן נכנס לתמונה ברק אובמה, שהטענות הלא מאומתות הגיעו גם לשולחנו. תחקיר שביצענו באפוק טיימס, באמצעות מקורות מידע גלויים, ופרסמנו במגזין זה בפברואר האחרון, הראה שאחרי שעיין בטענות הלא מאומתות, הורה אובמה לבכירים בממשלו לחשוף התכתבויות ושיחות טלפון של אנשים בצוותו של טראמפ, לפני ואחרי הבחירות, ובמילים אחרות – לרגל אחריו. מאות בקשות נשלחו לסוכנות לביטחון לאומי (NSA), המנתרת ושומרת כמעט כל שיחה, התכתבות או תעבורת מידע אלקטרונית של תושבי ארה"ב. אובמה החליט לרגל אחרי מועמד לנשיאות מהמפלגה היריבה והשיג בדרך זו מידע קריטי על הקמפיין של טראמפ, גם במשך תהליך המעבר לבית הלבן (לאחר שטראמפ כבר נבחר לנשיא).

משרד המשפטים כבר החל לחקור את מעורבותו של ממשל אובמה בריגול נגד הקמפיין של טראמפ. סגן התובע במשרד המשפטים, רוד רוזנשטיין, הורה לבדוק האם אלו שהיו מעורבים בריגול נגד הקמפיין של טראמפ עשו זאת ממניעים פסולים. כלומר, השאלה אינה האם אובמה הורה לרגל אחרי טראמפ על בסיס מידע מפוקפק שהגיע לשולחנו ולא אומת, אלא מה היו מניעיו כשעשה כך. "אם מישהו הסתנן או עקב אחרי משתתפים בקמפיין הנשיאותי למטרות לא הולמות, אנחנו צריכים לדעת על זה ולנקוט בפעולה מתאימה", כתב רוזנשטיין בהודעה שפורסמה דרך אתר המשרד.

חלק מהפרשות שהוזכרו בכתבה, כמו עסקת האורניום והריגול אחרי טראמפ, כבר נמצאות בשלבים שונים של חקירה. פרשות אחרות מטילות צל כבד על עידן אובמה בבית הלבן ומעלות שאלות שחשוב לדון בהן.