"כל גלי ההגירה לאירופה ואלה שנכנסו אלינו, כל מה שקרה עד עכשיו זו רק ההתחלה"

במשך שלושה ימים צעדה אַשה כשהיא נושאת על גבה את בתה הקטנה – היחידה מבין ילדיה שנותרה בחיים. היא לא הספיקה לקחת דבר שעה שהחיילים הניגרים באו לשחרר את כפרה מידי אנשי בוקו חראם שפשטו עליו לפני כשנה כמו גנגסטרים, והאשימו את התושבים בכפירה. החיילים ששחררו את הכפר הורו לתושבים לברוח ברגל, ויש הורים שאף לא הספיקו לאסוף את ילדיהם והופרדו מהם.

ל"ארין", אישה בת 80 מכפר אחר, היו נסיבות דומות. למרות התנאים הקשים, היא הצליחה לגדל בגינתה קצת שעועית ואגוזי אדמה שמהם קיימה את משפחתה. כשבוקו חראם פשטו על הכפר והחלו לגייס את הילדים לשורות הארגון, החליטו תושבי הכפר לברוח עם ילדיהם להרים. מי שנותר ולא התגייס – נרצח. בערב, אחרי שהגנגסטרים עזבו את הכפר, חזרו התושבים. כאשר חיילי צבא ניגריה הגיעו, הם העלו את כולם על כלי רכב ושרפו את הכפר עד עפר, כדי למנוע מבוקו חראם לשוב אליו.