הסינים מתעניינים בנו. עוד ועוד כספים סיניים מושקעים בחברות ישראליות בשנים האחרונות. קרנות סיניות צפויות להשקיע מאות מיליוני דולרים בהייטק הישראלי בשנים הקרובות. הסכם רכישה שנחתם לפני כמה חודשים צפוי להעביר את השליטה בכלל ביטוח לקבוצת משקיעים סינית, והמכירה של תנובה לחברה ממשלתית סינית עוררה סערה בשבועות האחרונים. אבל מה בעצם מחפשות החברות הסיניות בישראל? והאם אנחנו צריכים להרגיש גאים או מוטרדים מגל ההתעניינות הזה?

הדבר הראשון שצריך להבין הוא מי הן אותן חברות סיניות. יש מי שמנסה להרגיע, ומסביר שאין הבדל משמעותי בין חברה סינית לבין חברה אמריקנית או צרפתית. אבל האם כך הדבר?

לסין יש כוונות מרחיקות לכת: להשתלט אם לא על כל העולם, על חלקים גדולים ממנו, וזה הדבר המסוכן ביותר בראייה ארוכת טווח

גיורא איילנד, לשעבר ראש המועצה לביטחון לאומי

חברות סיניות יכולות להיראות כמו כל חברה רגילה. יש להן הנהלה, מועצת מנהלים, ודו״חות כספיים. אבל מי שמכיר את סין המודרנית יודע שכמעט שום דבר בסין איננו כפי שהוא נראה על פני השטח. רבות מהחברות הסיניות משמשות למעשה כזרועות של המפלגה הקומוניסטית הסינית. המנהלים בהן מחויבים למעשה לאינטרסים של המפלגה יותר מאשר לרווחים של החברה ולאינטרסים עסקיים.

תנובה הייתה פעם מפעל ציוני | STR/AFP

לכל חברה ממשלתית בסין יש שני דרגים ניהוליים. דרג מקצועי, ודרג מפלגתי. הדרג המפלגתי נמצא תמיד בעליונות, ויכול לשלוט במהלכים של החברה. מה שמעניין הוא שגם מחוץ לסין מתקיימת פעילות מפלגתית ענפה בתוך חברות סיניות. חברות ממשלתיות סיניות שפועלות מחוץ לסין נדרשות להקים סניפים של המפלגה הקומוניסטית ולקיים פעילויות מפלגתיות באופן חשאי.

חברת הנפט הסינית CNODC, לדוגמה, דיווחה באתר שלה בשפה הסינית כי השלימה ב-100 אחוז את בניית זרועות המפלגה ביחידותיה הפועלות מחוץ לסין. ״שמונה ועידות מפלגה, 12 חטיבות מפלגה ו-68 סניפי מפלגה מבצעים באופן מלא את תפקידי הליבה הפוליטיים של המפלגה״, נכתב באתר. ״56 אחוז מסך העובדים הסינים שמחוץ לסין הם חברי מפלגה״.

מסמך של חברת ההנדסה האזרחית הסינית CCECC חושף שגם היא מצייתת לעיקרון לפיו ״בכל מקום שפועל בו צוות, יוקם ארגון של המפלגה ויתחילו פעילויות שלו״.

דוגמה נוספת היא Sinohydro, תאגיד בין-לאומי גדול לאנרגיה הידראולית ולהנדסה אזרחית, שבשליטה ממשלתית סינית. באוגוסט 2006 הוא פרסם מסמך הנחיה ל״חיזוק עבודת פיתוח המפלגה ביחידות שמחוץ לסין״. ״כשתאגידים, חברות בין-לאומיות וחברות הבת שלהן מקימות את היחידות שלהן מחוץ לסין, הן צריכות באותו הזמן להקים ארגוני מפלגה כדי להבטיח שבכל מקום שיש בו פרויקט וצוות ניהולי יש גם ארגון מפלגתי״, נכתב במסמך.

המסמך מפרט גם אמצעי זהירות: ״כשמקימים ארגוני מפלגה, על היחידות שמחוץ לסין להתאים לתנאים במדינה שבה הן נמצאות. אין זה מומלץ לקיים פעילויות או ועידות בקנה מידה גדול באופן פתוח בשם ארגון המפלגה, ואין לחשוף את המידע הפנימי של המפלגה. אין להתראיין לכלי תקשורת זרים בתור מנהיג של ארגון מפלגתי״.

קיבלה איום מהבנק הסיני. עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר | Wikimedia – Kai Mörk

קונים את הראש היהודי

אז כאמור, מאות חברות ענק סיניות, שחלקן נסחרות בבורסות בחו״ל, משמשות כזרועות של המפלגה הקומוניסטית הסינית. ההחלטות החשובות בחברות האלה מתקבלות בכינוסים של המפלגה הקומוניסטית, והמפלגה משתמשת בהן כדי לקדם את האינטרסים הפוליטיים שלה ברחבי העולם.

אם כך, מה הם אותם אינטרסים פוליטיים של המפלגה הקומוניסטית הסינית? ומדוע הם מעוניינים כל כך בישראל?

אחד הדברים שמעניינים את הסינים בישראל הוא ללא ספק ידע. המפלגה הקומוניסטית הסינית דואגת לבצע רכישות ברחבי העולם כדי להשיג ידע טכנולוגי ועסקי, ואת הראש היהודי הם מעריכים במיוחד.

המכירה האחרונה של חברה ישראלית לידיים סיניות הייתה באוקטובר 2011, כשמכתשים אגן נמכרה לכמצ'יינה הסינית. מאז עברו יותר משנתיים שבמהלכם החליט הבעלים החדשים להפסיק את המסחר במניות החברה בבורסה הישראלית, ושינה את שם החברה ל"אדמה פתרונות לחקלאות".

"כפי שאומר ראש הממשלה, זה נהדר שמכרו את מכתשים אגן לסינים", אמר יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, ח"כ אבישי ברוורמן בדיון בנושא מכירת תנובה בוועדת הכלכלה. "אבל מה קורה ביום פקודה, כאשר מוציאים החוצה את המחקר והפיתוח של מכתשים אגן שהקמנו פה? לכן חשוב שבעלי הבית יישארו ישראלים".

חושש מגניבת קניין רוחני. פרופ' אבישי ברוורמן | תמונה: אלכס גורביץ/מגזין אפוק

"בעבר סיפרו לנו שכמצ'יינה ילידת ישראל ואוהבת את המדינה, והיא תדאג לתעשייה בנגב", אמרה ח"כ שלי יחימוביץ' באותו דיון. "אבל כשכמצ'יינה התעניינה ב׳מכתשים׳ היא לא התעניינה בתעשייה, אלא רצתה את הפטנטים, את הפיתוח, היא רצתה לקחת את זה אליה. גם בתנובה הרוכשים הפוטנציאליים לא מתעניינים לא ברפתן, לא בעובדים ולא בצרכנים הישראלים, אלא בהמצאות ובטכנולוגיה. המחאה שנשמעה אז לא עזרה. עכשיו אפשר לתקן את המעוות בסיבוב הנוסף".

ח״כ מיכל בירן הביעה באותו דיון חשש מהאפשרות שהחברה הסינית תיקח את הידע ותעזוב. ״מה נעשה אם הסינים יחליטו שעדיף להם כלכלית לפרק את החברה, לקחת את הטכנולוגיה, הידע והציוד ולייצר במדינה זרה?״ היא כתבה בדף הפייסבוק שלה.

החששות שהעלו חברי הכנסת כמובן אינן תלושות מהמציאות. דיווחים רבים התפרסמו על שיתופי פעולה בין חברות סיניות לזרות שהסתיימו בגניבת טכנולוגיה ובמפלה לחברות המערביות. סיסקו תבעה את חואה-וויי על גניבת קוד ושימוש במוצרים שלה. חברת הרכב הסינית Chery הואשמה על ידי ג׳נרל מוטורס בכך שגנבה את הקניין הרוחני שלה כדי לייצר מכוניות דומות בעצמה. אפשר לומר שגניבת טכנולוגיות לצורך פיתוח התעשייה הסינית היא למעשה מדיניות ממשלתית.

אבל הידע הטכנולוגי והעסקי הוא רק חלק ממה שמחפשות החברות הסיניות כשהן מבצעות רכישות ברחבי העולם.

קונים את העולם

״מבחינת הסינים, מה שמסתתר מאחורי השקעה במדינה זה רצון להיות בעל יכולת, בסופו של דבר, להשפיע גם על החלטות פוליטיות״, הסביר גיורא איילנד, לשעבר ראש המועצה לביטחון לאומי, בראיון לערוץ 10.

אחד מהבנקים שמספק אשראי לחברת Brightfood שנמצאת במגעים לרכישת תנובה הוא הבנק לפיתוח סין (CDB) הנמצא בבעלות ממשלתית סינית. מדובר באחד מהמוסדות הפיננסיים החזקים והמשפיעים בעולם, שבתוך עשור הפך לסנדק האחראי לצמיחה הפנימית של סין, ולהתרחבות הגלובלית שלה שאינה יודעת שובע.

ה-CDB הלווה לדוגמה 40 מיליארד דולר לוונצואלה. בפגישה עם מנהיג ונצואלה הוגו צ׳אווס הגיש לו יו״ר ה-CDB ספר בן 600 דפים הכולל המלצות כיצד על צ׳אווס לנהל את המדינה. זו רק דוגמה אחת מני רבות. הוא גם השקיע כמויות אסטרונומיות של כסף באפריקה. האם המטרה היא לראות החזר על ההשקעות האלה ולהרוויח? כנראה שלא.

״אם אתה מסתכל על חצי ממדינות אפריקה, הן נשלטות לחלוטין על ידי סין כיום, כתוצאה מהליך שהם התחילו אותו לפני 15-10 שנה״, מסביר איילנד. ״לכן, צריך להיות מאוד מאוד זהירים. זה לא עסקה שברגע שהיא מסתיימת כל אחד חוזר לדרכו וכל אחד מבסוט מהצד הכלכלי גרידא. יש בזה דברים שמעבר לכך״.

לפי מברק דיפלומטי סודי שנחשף בוויקיליקס בפברואר 2010, ג'וני קרסון, שהיה עוזר מזכיר המדינה האמריקני לענייני אפריקה, טוען שאחת הסיבות שסין נכנסה לאפריקה היא כדי להבטיח את קולותיהם של המדינות האפריקניות באו"ם, כמו גם לדכא את התמיכה הדיפלומטית שנותנות מדינות אפריקה לטייוואן, ולמנוע מהמדינות האפריקניות להעלות את נושא טיבט או את הרדיפה נגד הפאלון גונג בסין.

מה שמתאר קרסון הוא חלק מאסטרטגיה שנוקטת המפלגה הקומוניסטית, המכונה "עוצמה רכה". זו מדיניות שמטרתה להשפיע ולשנות את התנהגותו של האחר, במקרה הזה את התנהגותן של מדינות שונות בעולם והגורמים הפועלים בתוכן.

"המפלגה הקומוניסטית רואה ב'עוצמה הרכה' 'תעמולה אידאולוגית", טוען ג'אנג גוּאוֹ-דְזוּאוֹ, לשעבר סגן מנהל סניף במשרד התעמולה של המפלגה הקומוניסטית. "זו דרכה של סין לייצא את הדוקטרינות הקומוניסטיות ואת 'תרבות המפלגה' שלה לעולם", הוא אמר בדצמבר 2011 לסוכנות הידיעות הסינית "שין-חואה".

"החברות הסיניות שנכנסות למדינות זרות באות עם משימה – לקדם את האידאולוגיה של המפלגה הקומוניסטית הסינית ולסייע למפלגה", מסביר לי דינג, עורך China Scope, אתר אינטרנט המתמחה בניתוח של הממשל הסיני. "כשהן נכנסות למדינות מערביות, מתייחסים אליהן בטעות כמו לחברות מערביות לכל דבר, למרות שהן לא. כך הן יכולות להתרחב באותן מדינות ולהשפיע על תושביהן באמצעות לחץ כלכלי או אמצעים אחרים".

גיורא איילנד מזהיר: ״סין, בסופו של דבר, יש לה כוונות מרחיקות לכת: להשתלט אם לא על כל העולם, על חלקים גדולים ממנו, וזה הדבר המסוכן ביותר בראייה ארוכת טווח״.

אם נחזור לעסקת תנובה, חוץ מה-CDB יש בנק נוסף המספק אשראי לחברת Brightfood הסינית: בנק אוף צ׳יינה, אותו בנק שעלה לכותרות בפרשת מימון ארגוני הטרור.

עסקים במחיר של כניעה מוסרית

באפריל 2005 יצאה לסין משלחת מטעם המטה ללוחמה בטרור. גופי המודיעין בישראל גילו שהנהגות החמאס והג׳יהאד האיסלאמי באיראן ובסוריה מעבירות כספים למימון פעולות טרור בעזה ובגדה המערבית דרך בנק אוף צ׳יינה, בנק ממשלתי סיני.

״הפקידים הישראלים הציגו לפקידים הסינים באותה פגישה שהג׳יהאד האיסלאמי והחמאס ביצעו העברות כספים במטרה להגדיל את יכולותיהם לבצע מתקפות טרור״, כתב בכיר במערכת הביטחון בתצהיר. ״הפקידים הישראלים ביקשו מהפקידים הסינים לפעול כדי למנוע מבנק אוף צ׳יינה לבצע העברות כספים נוספות״.

צינור להעברת כספים לארגוני טרור. בנק אוף צ'יינה | צילומים: NIR KAFRI/AFP

המשלחת חזרה לישראל, אבל בנק אוף צ׳יינה המשיך לאפשר את העברות הכספים לארגוני הטרור. ״בסוף, ב-2007, הסינים הודיעו באופן רשמי שהם לא מצאו שום עבירה על החוק הסיני, שהחמאס והג׳יהאד האיסלאמי הם לא ארגוני טרור בסין, ושהם לא ראו פעילויות חריגות בחשבון״, מספרת עו״ד ניצנה דרשן לייטנר, המייסדת של ארגון ״שורות הדין״ שקם במטרה להילחם בארגוני טרור באמצעים משפטיים.

דרשן לייטנר קיבלה פניה מגורמים ממשלתיים שביקשו ממנה להגיש תביעה נגד בנק אוף צ׳יינה. ״בשורות הדין אנחנו מייצגים מאות נפגעי טרור בתביעות שונות ברחבי העולם, נגד בנקים, מדינות וארגוני טרור. לכן היינו מוכנים להגיש את התביעה הזאת, ובלבד שיינתנו לנו הראיות המתאימות להוכיח את התביעה בבית המשפט״, היא סיפרה לאפוק טיימס. ״הובטח לנו שכך יהיה״.

מכיוון שלבנק אוף צ׳יינה יש סניפים בארצות הברית, היא מסבירה, הוא כפוף לדין האמריקני. כך, דרשן לייטנר פתחה בהליכים נגד בנק אוף צ׳יינה בבתי משפט אמריקנים, בשם 22 משפחות של נפגעי טרור.

אחד מאותם אנשים שנפגשו עם הסינים באותן שנים בנושא הזה היה עוזי שעיה, איש מערכת הביטחון לשעבר. לעדות שלו הייתה חשיבות מכרעת, ומדינת ישראל אישרה לו להעיד במשפט.

״כשהסינים הבינו לראשונה שעוזי שעיה עומד להעיד באישורה של מדינת ישראל הם הפעילו את הלחצים שלהם. זה היה לקראת הביקור של נתניהו בסין. הם פנו לשגריר ישראל בסין, ואמרו לו שאם לא יסכל את העדות של עוזי שעיה, לא רק שהביקור לא יצא לפועל. אני לא יודעת בדיוק מה הם אמרו, אבל כנראה שהם השפיעו עליו באופן חזק והפחידו אותו״, מספרת דרשן לייטנר.

הראשון שידע על כך שמדינת ישראל תאסור על שעיה להעיד במשפט היה דווקא בנק אוף צ׳יינה, מספרת דרשן לייטנר. הבנק שלח על כך הודעה לבית המשפט. דרשן לייטנר הופתעה מאוד. ״פנינו לשעיה ושאלנו מה קורה, והוא אמר: ׳כן, קיבלתי הוראה מממשלת ישראל לא להעיד׳״.

דרשן לייטנר הייתה נסערת. ״המאבק בטרור הוא לא תביעות מסחריות, הוא לא מאבק שישראל יכולה לוותר עליו. מאבק בטרור זה עצם קיומה. היא חייבת לעשות את זה בכל הגישות האפשריות״.

דרשן לייטנר ממשיכה להיאבק בימים האלה באמצעים שונים כדי לאפשר לשעיה להעיד, וכדי לגייס עדים נוספים. ״אם ישראל נסוגה עכשיו, מה המסר שהיא מעבירה לארגוני הטרור ולבנקים שמסייעים לארגוני הטרור? שבעד תשלומים אתה יכול להמשיך ולממן טרור? ואיך אנחנו מונעים את פיגועי הטרור הבאים?״

״החמאס והג׳יהאד האיסלאמי הם ארגונים שמושתתים על בסיס כלכלי. הרקטות וחומרי החבלה עולים כסף, הפעילים מקבלים שכר. אותם מחבלים שיורים את הרקטות ואותם מחבלים שהולכים ומתאבדים מקבלים שכר – הם ובני משפחותיהם״.

אחת מ-22 המשפחות ששכלו את יקיריהן בפיגועים שמומנו על ידי בנק אוף צ׳יינה וגויסו כדי להגיש את התביעה נגדו הייתה משפחת מוזס. בנו של נפתלי מוזס נורה למוות על ידי מחבל בפיגוע במרכז הרב ב-2008. ״הטרור הרצחני הזה לא מתקיים בחלל ריק״, אמר מוזס לאפוק טיימס, ״הוא מתקיים על מצע של הרבה מאוד כסף. אותו מחבל שהרג את הבן שלי לא יצר את הרובה במרתף שלו. הוא קנה אותו, ומישהו מימן את הקנייה, ומישהו מימן את האימונים שלו״.

מוזס מביע אכזבה ותסכול עמוק מהחלטתו של נתניהו. ״ברגע שאדם עושה עסקה במחיר של כניעה מוסרית, הכול עומד להתמוטט. זה דומה לדמי חסות – אם ביקשו ממך היום את זה, מה יבקשו מחר?

״אתה לא יכול להתחיל את התהליך הזה [של יצירת קשרים עסקיים עם סין] בקריסה של כל המוסר, ולהשאיר את כל האינטרסים האנושיים ביותר מאחור״, אומר מוזס. ״אי אפשר להתחיל ככה. כי ברגע שאתה מאותת לצד השני שמה שמעניין אותך זה כסף, ולא האינטרס המוסרי הבסיסי ביותר, אתה לא יודע לאן אתה תגיע״.

לאן נגיע בסופו של דבר אנחנו עדיין לא יודעים. אבל בנוסף ללחץ על ישראל לסגת בה מעניין התביעה נגד בנק אוף צ׳יינה המשטר הסיני מפעיל לחצים כדי להשתיק את ישראל גם בנושא נוסף – סוגיות של זכויות אדם בסין.

בית החולים בילינסון קיבל ב-2007 לחצים ממשרד החוץ כשקיים יום עיון על סחר באיברים שאליו הזמין את עו״ד דייוויד מטאס, מחבר הדו״ח על קצירת איברים ממתרגלי פאלון גונג. חברי כנסת שחתמו על עצומה הקוראת לאו״ם לחקור את קצירת האיברים בסין קיבלו גם הם לחצים לחזור בהם מחתימתם.

החופש האקדמי בסכנה

החדירה הסינית לישראל אינה נעצרת בתעשייה, אלא מגיעה גם למוסדות האקדמיים. "אין זה מקרה שדווקא באותה תקופה שסין מתחילה את דרכה בארץ היא פורסת כנפיה גם בנושא האקדמי בארץ", אמר אפרים הלוי, לשעבר ראש המוסד, בפתח ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת שדנה במכירה של תנובה. "צריך להבין שיש כאן מצב שמתפתח במהירות רבה מאוד. חשוב שמדינת ישראל תתארגן, כדי להגן על נכסיה המרכזיים".

מאז שראש הממשלה נתניהו חזר מסין במאי האחרון, החל לשטוף את חלק מהמוסדות האקדמיים בישראל גל של משלחות סיניות, שחלקן לוו בפוליטיקאים סינים בכירים. באחת מאותן משלחות היה בכיר במפלגה הקומוניסטית הסינית המשמש כראש מחלקת התעמולה הסינית.

בזמן שאנשים רבים במערב החלו ללמוד סינית, המשטר הסיני לא בזבז זמן וניצל את המגמה הזו. הוא הקים "מכוני קונפוציוס" בתוך אוניברסיטאות שונות בעולם העוסקים בהוראת השפה והתרבות הסינית. כיום פרוסים יותר מ-400 מכונים בלמעלה מ-100 מדינות. גם בישראל יש מכון קונפוציוס באוניברסיטת תל אביב.

אלא שכמו העסקים הסיניים הממשלתיים, מכוני קונפוציוס כפופים למפלגה הקומוניסטית הסינית, ונוצרו כדי לשרת את מטרותיה. ״[מכוני קונפוציוס] הם רכיב חשוב בתוכנית התעמולה החיצונית הגדולה של סין״, אמר ב-2007 לסוכנות הידיעות ״שין-חואה״ מי שהיה אז שר התעמולה של סין, לי צ׳אנג-צ׳ון.

לאורך השנים התפרסמו לא מעט מקרים שבהם דרש מכון קונפוציוס מאוניברסיטאות שונות שלא ידונו בנושאים רגישים.

כשבייג'ינג הציעה 4 מיליון דולר לאוניברסיטת סטנפורד בשנת 2011, כדי שהאוניברסיטה תקים מכון קונפוציוס שיוכל להעניק פרופסורה, היא הוסיפה דרישה אחת לעסקה: הפרופסורים לא יוכלו לדון בנושאים עדינים כמו טיבט. סטנפורד סירבה להצעה, והצדדים הגיעו להסכמה שסטנפורד תשתמש בכסף לתוכנית שתעסוק בנושא של שירה סינית קלאסית, המרוחקת מהנושא הטיבטי.

מה שמדאיג לא פחות מכך הוא משימתם של מכוני קונפוציוס לספק למפלגה הקומוניסטית מידע מודיעיני בנושאים שונים. ״זה כולל שליטה על הסטודנטים בחו״ל, גיוס סוכנים מבין הסינים שחיים בחו״ל (ומבין הזרים האוהדים את המשטר) ופעולות סודיות ארוכות טווח״, כתב פבריס דה-פיירבורג שכתב את הספר ״רשת של מרגלים: האמת המקוממת על הסוכנים הזרים שעובדים בתוך גבולותיה של קנדה״.

ב-2008 שני סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב יזמו את הצגתה של תערוכת ציורים בספריית האוניברסיטה. הציורים, שצוירו כולם על ידי מתרגלים של שיטת הפאלון גונג, כללו גם תיאורים של עינויים שעברו מתרגלי השיטה בסין. אנשים שהשתתפו באירוע הפתיחה של התערוכה מספרים על שני סינים שעמדו בפינה מרוחקת של האולם והתבוננו במתרחש. לא עבר זמן רב, ואוניברסיטת תל אביב החלה לקבל לחצים להסיר את התערוכה. כעבור שבוע החליטה האוניברסיטה להסיר את תערוכה, שבוע לפני המועד שנקבע מראש.

הסטודנטים החליטו להגיש תביעה נגד האוניברסיטה בדרישה להחזיר את התערוכה. השופט עמירם בנימיני קבע שההחלטה להסיר את התערוכה התקבלה בחוסר סבירות כתוצאה מלחץ שהפעילה השגרירות הסינית, והורה לתלות אותה מחדש.

אבל מקרים רבים אחרים שבהם מנסה המשטר הסיני להשפיע על סדר היום באוניברסיטאות אינם מגיעים לידיעת הציבור או לבתי המשפט. ידוע לנו על מקרים שבהם בפגישות סגורות עם אנשי אקדמיה מנסים הנציגים הסינים להשפיע על תוכניות הלימודים ועל ספרי הלימוד.

בסופו של דבר, כשחברות סיניות מגיעות להשקיע בחברות ישראליות, לקנות אותן, או לעשות עסקים בישראל, או כשנציגים סינים באים לחתום על שיתופי פעולה אקדמיים או תרבותיים, כדאי לנו לברר טוב מאוד מה המניעים שלהם, ומה הסיכון שאנחנו לוקחים על עצמנו. האם מדובר פה פשוט בהזדמנות עסקית? בתועלת לחברה שלנו? או שיש גורמים נוספים שכדאי לקחת בחשבון?