מי שהיה רב-המרגלים של מדינת ישראל בסוף שנות ה-90, ושליח מיוחד של שלושה ראשי ממשלה, טוען כי ניסיון של 22 שנות יחסים דיפלומטיים בין ישראל לסין "הוכיח כי סין סירבה להיענות לבקשותיה של ישראל שלא לספק לאויבינו אמצעים המקדמים אותם בדרך לפיתוח נשק השמדה המוני".

"ניכר מזה שנים כי סין תומכת תמיכה משמעותית, לעתים מאסיבית, בקיצוניים שבאויבינו", כותב אפרים הלוי, לשעבר ראש המוסד, במסמך שהתפרסם בחודש אוקטובר. המסמך הוא חוות דעת שחיבר הלוי עבור מרכז שאשא למחקרים אסטרטגיים, בו פרס על פני 15 עמודים את תפיסת עולמו הגורסת מדוע לא רצוי למדינת ישראל לאפשר לסינים לבנות את קו הרכבת לאילת.

הלוי הדגיש את הסיוע שהושיטה סין לאיראן בסוגיית הגרעין שלה; ציטט גנרל סיני ("סין לא תהסס להגן על איראן אפילו באמצעות מלחמת עולם שלישית"); והזכיר את תרז דלפש מהרשות לאנרגיה גרעינית של צרפת שקבעה כי איראן הוליכה שולל את העולם בנושא הגרעין, בסיוען ובעידודן של סין ורוסיה ("נחשבה לאחת מבני הסמכה הבינלאומיים בתחום זה בדורות האחרונים").

אולם מעשרות כתבות, ספרים וראיונות, עולה כי דבריו של הלוי על איראן הם רק חלק אחד בפאזל שמרכיב את התמונה המלאה – תמונה מדאיגה החושפת את הקשרים בין סין לבין אויבי המדינה, שהמעצמה האסייתית מתאמצת להחביא באפלה.

תדלוק ציר הרשע

קשריה של סין עם האויבים הגדולים של ישראל הוא סיפור שהתחיל לפני כמה עשורים, בשנות ה-70, אז החליטה סין ליזום את מה שמכונה "החזית המאוחדת", מסביר הסינולוג פרופ' ג'ון גרבר, שחיבר 11 ספרים על סין ומתגורר כיום בארה"ב. הרעיון של הסינים היה ליצור חזית של מדינות לא-מערביות שיתנגדו לאימפריאליזם האמריקני-מערבי, הוא טוען. מנקודת מבטה של סין, המדינות הערביות באסיה, ביניהן איראן, סוריה, פקיסטן ואפגניסטן, שיחקו תפקיד חשוב בתוכנית ההתנגדות למערב של "החזית המאוחדת".

דוגמה להתנגדות הזו היא הסיוע שנתנה סין לאיראן בתחום הגרעין, מהלך שנגיע אליו בהמשך. הלוי טוען כי הסיוע "לא היה 'חלטורה' קלת דעת, כי אם צעד מחושב שנועד לשרת מטרה אסטרטגית של סין להגביר את השפעתה במערב אסיה (אזור הכולל את ישראל, א"ל)".

דוגמה נוספת היא הפרויקטים הענקיים שסין מקדמת באזורנו, "שתכליתם למסד ברחבי האזור מוקדי השפעה בימים ובנמלים שיוכלו לסייע, בין היתר ליריבי ישראל, לשפר משמעותית את יכולותיהם כלפינו", טוען הלוי. אחד הפרויקטים האלה, כך עולה מדבריו, עשוי להיות פרויקט הרכבת הקלה לאילת, אם יבוצע על ידי הסינים.

תכנית ההתנגדות של "החזית המאוחדת" קיבלה דחיפה משמעותית קדימה כעשור מאוחר יותר, בתחילת שנות ה-80, כאשר צבא השחרור העממי של סין (צבא סין) החל לסחור באמצעי לחימה עם מדינות וארגונים שונים באמצעות חברות בנות שגרפו מכך מיליארדי דולרים.

אדוארד טימפרלייק, שהיה אנליסט של צבא סין בשירותי הביון האמריקנים ומחבר שותף של הספר Red Dragon Rising, כותב כי חלק מהחברות הבנות היו ונותרו בבעלות מלאה של צבא סין. כיום עדיין ניתן לזהות את חלקן בגלל השמות המוזרים שהן נושאות. כמו חברת Polytechnologies (Poly), שפירוש שמה הסיני הוא "שמור על הרווחים". או חברת "קשת בשמים", "תעשיות החומה הגדולה", "999" ועוד.

החברות תיווכו בין צבא סין לבין מדינות שונות, ומכרו להן טילים, טכנולוגיות גרעיניות, נשק ביולוגי, גז רעיל, ונשק אישי מכל סוג. בין לקוחותיהם אפשר למצוא כמה מהדיקטטורים הגרועים ביותר בעולם, כמו החונטה הצבאית בבורמה, איראן, עיראק, סוריה ועוד, שמהן המשיכו לזרום אמצעי הלחימה לארגוני טרור בלבנון ובעזה, כמו חיזבאללה וחמאס.

דחיפה נוספת הגיעה משיתוף הפעולה שנוצר בין צבא סין לבין חברות אזרחיות שמייצרות כמעט כל דבר, החל ממדים צבאיים ועד טילים. בשונה מקבלני נשק במדינות דמוקרטיות רבות, החברות כולן בבעלות ממשלת סין. ביניהן חברת Norinco הטוענת שהיא יצרנית הנשק הגדולה בעולם, המעסיקה יותר ממיליון עובדים.

בהמשך נכנסו לתמונה גם חברות ידועות כמו COSCO, שהחלה לתת שירותי הובלה ימית של אמצעי לחימה, טוען טימפרלייק. וכן תאגיד ההשקעות CITIC, שלדבריו מאפשר לקציני צבא סין וסוכניו לנסוע לחו"ל בביגוד אזרחי, כעובדי CITIC.

ישראל נכנסת לתמונה

הקשרים בין ישראל לסין החלו להתחמם בתחילת שנות ה-80 כשמשרד החוץ הקים קונסוליה כללית בהונג קונג, שאחת ממשימותיה הייתה לפתוח ערוץ קשר והידברות עם סין. "בתקופה זו נרקמו גם קשרים סמויים בין מערכת הביטחון הסינית לבין זו של ישראל, בדגש על תכנון וייצור מערכות נשק", מציין הלוי.

"המניע של ישראל היה בעיקר כלכלי, אך ברמה משנית גם ביטחונית-אסטרטגית. ישראל קיוותה כי בזכות הסיוע שנתנה [לסין], סין תכלול את האינטרסים הביטחוניים של ישראל במכלול שיקוליה המדיניים-הביטחוניים. במיוחד רצתה ישראל כי סין לא תחזק את אויביה המרים ביותר בתחומים שונים. [אולם] תקוות אלה נכזבו כבר באותה עת. לעומת זאת, צרכיה של סין, שהיו גם ביטחוניים וגם כלכליים, נתמלאו לשביעות רצונה".

צילום: Mahmoud Zayyat-AFP

למעשה, האכזבה הישראלית כבר החלה להתגבש עשור קודם לכן, בשנות ה-70, כאשר סין החלה לקיים קשרים צבאיים ענפים עם משטרו של סדאם חוסיין, במיוחד בתחום הגרעין. דוגמה אחת לכך הופיעה בדמות שני טון אורניום מועשר בדרגה נמוכה שהשיג חוסיין מכור גרעיני של צבא סין, כותב טימפרלייק בספרו.

מאוחר יותר, באוגוסט 1980, איים סדאם חוסיין להשמיד את מדינת ישראל בנאום אלים במיוחד. כעבור שנה, מטוסי קרב ישראליים מחקו בשניות את חלומו להשיג פצצה גרעינית, לאחר סדרת הפצצות על הכור בעיראק.

אבל השמדת הכור העיראקי לא מנעה מחוסיין להתקדם במשעול הגרעיני. ב-1988 הוא השיק תוכנית להעשרת אורניום באמצעות צנטריפוגות, בדומה למה שעושים האיראנים כיום. בתמורה לסכום לא מבוטל, סיפקו לו הסינים רכיבים נדירים הדרושים להפעלת הצנטריפוגות, כפי שפורסם בפייננשאל טיימס.

וזה לא נגמר כאן. טימפרלייק טוען שהעיראקים הבינו שאת הכור הגרעיני הבא שיבנו הם יהיו חייבים להסתיר. לפי דו"ח שהוכן עבור הסוכנות האמריקנית להגנה גרעינית, עיראק פתחה בשיחות לרכישת כור גרעיני חדש שימוקם מתחת לאדמה, עם שלוש מדינות שאחת מהן היא סין. דו"ח אחר של צבא ארה"ב שפרסם המכון לבקרה גרעינית בארה"ב ציין כי העיראקים התעקשו שהכור התת-קרקעי גם יהיה מוגן מפני התקפות אפשריות ושתהיה לו אפשרות להסוות את עצמו מלוויינים.

אולם פקחי האו"ם שהגיעו לעיראק לא מצאו זכר לכור הזה, מלבד מסמכי המשא ומתן. טימפרלייק טוען שהסיבה שהוא לא התגלה בעיראק היא פשוטה: הכור הגרעיני של סדאם חוסיין לא נבנה מתחת לאדמה, אלא מעליה, והוא לא נבנה בעיראק, אלא במדבר סהרה, באלג'יריה, איפה שיהיה קשה יותר לגלות אותו, ואם יתגלה ניתן יהיה להכחיש כל קשר אליו.

המבצע לגילוי הכור

בשנת 1991, הוצבה באלג'יריה יחידה בריטית מיוחדת בפיקודו של וויליאם קרוס. זו הייתה אחת המשימות המורכבות ביותר שקיבלה מעולם, כפי שנחשף במגזין International Defence Review.

משימתו הייתה להתקדם למתקן סודי הנבנה במדבר סהרה, כ-130 קילומטר דרומית לעיר הבירה אלג'יר, לצלם את המתקן מקרוב, ולחזור מבלי להתגלות. הבעיה הייתה שהמתקן הסודי נמצא בתוך אזור צבאי סגור, לרגלי הרי האטלס, מוקף בגדר כפולה. מעבר לגדר החיצונית נבנה "אזור הרג" שאמור למנוע מאנשים להתקרב. באזור פוזרו מוקשים נגד-אדם וחיישנים אלקטרוניים. מבפנים, המתקן חולק לאזורים שונים, שכל אחד מהם מוגן בגדר, במספר תחנות ביקורת ובשומרים חמושים.

הנסיבות לא השאירו סיכוי לקרוס. הוא נפל בשבי וגורש מהמדינה. אולם השאלה מה נבנה במתקן הסודי שהפך למבצר לא נותרה בגדר תעלומה. בהתבסס על צילומי לוויין, שירותי הביון הגיעו למסקנה מפתיעה: חברת ייצור נשק שבבעלות ממשלת סין בונה במקום מתקן סודי לייצור נשק גרעיני, כפי שנכתב בעיתון Houston Chronicle.

החברה הסינית לא הסתפקה בבניית הכור. שירותי ביון אמריקניים גילו כי מדענים סינים סיפקו טכנולוגיה גרעינית וייעוץ צבאי כיצד להתאים את הנשק הגרעיני לסוגים שונים של טילים, לפי הוושינגטון טיימס. מאוחר יותר חשף ה"טיים" כי מדעני גרעין עיראקים עבדו לצד מדענים סינים באלג'יריה כדי לפתח טכנולוגיות נשק גרעיני. בנוסף, דיווח העיתון המצרי אל אהראם, כי חלק מציוד הגרעין העיראקי הועבר בחשאי לאלג'יריה באותה תקופה.

נפילתו של סדאם ועלייתה של איראן

טכנאי בכור הגרעיני באיספהן שבאיראן – צילום: AFP/Getty

לאחר מלחמת המפרץ, שבה ארה"ב ובעלות בריתה ריסקו מהאוויר כל מתקן צבאי רגיש על אדמת עיראק, הוסתה תשומת הלב של המערב מעט מזרחה משם, לאיראן – מגרש המשחקים הגדול ביותר של סין, וזה שייהפך במהרה לאחד האיומים הגדולים על קיומה של מדינת ישראל.

"בראשית שנות ה-90 נודע לישראל כי בכוונת סין לספק/למכור לאיראן מתקן UF6, Uranium Hexafluoride 6, שהינו מרכיב חיוני בכל תוכנית המיועדת לייצר אורניום מועשר", כותב הלוי. "זהו רכיב חיוני להפקת חומר גרעיני לייצור נשק".

"טיפול בנושא זה מול המערכת הסינית לא הוליד תוצאות חיוביות", ממשיך הלוי. "ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין, החליט לנצל ביקור שעמד לערוך בסין כדי להעלות נושא זה בדרג הסיני הבכיר ביותר. נתלווה אליו ראש המוסד, שבתי שביט, שאמון היה על עניין זה בדרג הביצועי הבכיר ביותר. הנושא עלה במלוא חומרתו על ידי יצחק רבין, ובכלל זה בפגישה מצומצמת שקיים עם ההנהגה הסינית. פרטי אותה פגישה לא התפרסמו עד עצם היום הזה, עד כמה שאני יודע, אך מה שחשוב לציין הוא כי לא נראו מהלכים סיניים בעקבות הביקור שיכלו לרמוז על כך כי דרישת ישראל נענתה. גם דרישות אמריקניות בהירות ונוקבות נענו, למעשה, בשלילה. יש הסבורים כי המתקן הועבר כמו שהוא מידי סין לידי האיראנים ויש המקלים, כביכול, וקובעים כי רק השרטוטים נמסרו לידי איראן.

"המתקן הוקם באיספהן שבאיראן ובלעדיו לא יכלו האיראנים להתקדם בתכניותיהם. שום גורם אחר לא היה מוכן לתת לאיראנים את היכולת הזאת ואין לדעת כלל אם היו יכולים לבנותו על פי התובנות ההנדסיות והמדעיות שלהם. תייר שעבר באיספהן בשנתיים האחרונות נתקל במבנה של מתקן ההמרה UF6 וראה שילוט בבניין בשתי שפות – פרסית וסינית".

הדוגמה שמציין הלוי היא רק טיפה בים עסקאות האמל"ח הסודיות שנחתמו בין סין לאיראן, שכללו העברת טכנולוגיה לייצור נשק גרעיני וטילים בליסטיים, נשק כימי, נשק ביולוגי ונשק קונבנציונלי מתקדם. לפי בכיר ב-CIA, "סין ביססה עצמה בתור ספק הטכנולוגיה הגרעינית העיקרי של איראן", כפי שפורסם ב-1993 בשימוע שנערך בסנאט.

בכל הקשור לנשק ביולוגי, קהילת המודיעין יודעת כי חברות סיניות העבירו ציוד לוחמה ביולוגית לאיראן, כפי שחשפה בינואר 1997 מדלן אולברייט, שהייתה אז מזכירת המדינה של ארה"ב, בתגובה לשאלה מוועדת החוץ של הסנאט האמריקני.

חברות סיניות גם עזרו לאיראן לבנות מתקן לייצור נשק כימי, חשף באותה שנה ראש שירותי הביון הגרמניים (BND). אולי גרוע מכך, הן אף מכרו לאיראן מפעלים שלמים לייצור גזים קטלניים, נחשף בוושינגטון פוסט.

לאורך השנים נודע על עשרות עסקאות צבאיות נוספות בין סין לאיראן, החל מטילים בליסטיים המסוגלים לשאת ראשי חץ מכל סוג, ועד הידע הטכנולוגי המשמש לייצור סוגים שונים של נשק קונבנציונאלי.

השיח על איראן גרעינית מיקד את תשומת הלב במה שכבר היה ידוע. אולם רק בשנת 2001 התברר לעולם שמה שהיה צריך להטריד את מנוחתו הרבה יותר עדיין לא ידוע.

טיסה לארה"ב

ביום שבת לפנות בוקר, ה-17 במארס 2001, צלצל הטלפון בביתו של ג'ורג' טנט, ראש סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב (ה-CIA). מצדו השני של הקו היה קצין ממפקדת ה-CIA בלנגלי, שהזעיק את טנט להגיע בדחיפות.

טנט הוזעק בעקבות הגעתה של אישיות בכירה, לה ציפו תקופה ארוכה. הגעתה הייתה חשובה כל כך, שגם נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש הבן, עודכן בכך מיד, כותב גורדון תומאס, עיתונאי חוקר עטור פרסים, שפרסם יותר מ-30 ספרים, בספרו Seeds Of Fire.

באותו בוקר מוקדם הצליח קולונל שו ג'ון-פינג מצבא סין לערוק לארה"ב. טנט כינה את העריקה "החדשות הטובות ביותר שקיבלנו מסין מזה תקופה ארוכה", כפי שעולה ממסמכים סודיים שהגיעו לידיו של תומאס, ומשיחות שערך עם אנשי ביון אמריקנים.

לשו הוצמד צוות חוקרים שדאג לדובב אותו. כך, במשך שבועות חשף שו מידע סודי, שחלקו אישר את חששותיהם של האמריקנים, וחלקו הטריד את מנוחתם. למשל, בוקר אחד הוא סיפר לחוקרים על אחד ממתקני הביון הסיניים הסודיים ביותר בים סין הדרומי, הממוקם באי האי-נאן.

כשבועיים לאחר מכן, ב-1 באפריל 2001, נשלח לשם מטוס ביון של צבא ארה"ב. הסינים, שזיהו את המטוס, שלחו אליו מטוסי קרב שהורו לו לנחות. אחד המטוסים הסיניים התנגש במטוס הביון והתרסק בים. הטייס הסיני נהרג, דבר שהפך לתקרית הבין-לאומית הראשונה של ממשל בוש. הפרשה נחשפה לאחר ש-24 אנשי הצוות שהיו על מטוס הביון נלקחו בשבי. כמעט שבועיים לאחר מכן הסתיימה הפרשה, כאשר אנשי הצוות שוחררו, בעוד הסינים לקחו את אמצעי הביון הסודיים שהיו על מטוס הריגול האמריקני.שו המשיך לחשוף את שידע. במהלך סוף שבוע אחד הוא סיפר לפרטי פרטים על המדיניות הסינית כלפי איראן, עיראק, סוריה, ארגוני טרור ואף כלפי ישראל וארה"ב. שו היה מנהל מחלקת צפון אמריקה ואוקיאניה במשרד הביטחון של סין, ולכן דבריו נחשבו לאמינים. טנט הגיע לתשאל אותו, ולצדו נכחו גם אנשים מצוותו הפנימי של הנשיא בוש, ביניהם קונדוליזה רייס, היועצת החדשה לנשיא. האמריקנים חשו שהצליחו להשיג מידע סודי שמציב אותם צעד אחד לפני כולם.

לאחר כמה חודשים הצטרף שו לתכנית להגנת עדים. הוא נאלץ לסגל לעצמו זהות חדשה וסגנון חיים חדש. נאמר לו שבקרוב הוא יתחיל לעבוד בתוך קהילת המודיעין האמריקנית. אך עד אז המשיך שו ליהנות מחייו החדשים, מהרכב שקיבל, מהתקציב שהוקצה לו בתור "עריק בכיר" ומשגרת החיים האמריקנית.

באחד מאותם ימי שגרה של ספטמבר 2001 הוא ישב לצפות במהדורת החדשות של השעה 8:30 בבוקר, הוא נזכר מאוחר יותר. רבע שעה לאחר מכן, מטוס נוסעים התנגש בבניין של מגדלי התאומים שבמרכז הסחר העולמי; כ-20 דקות אחר כך התנגש מטוס נוסף בבניין השני; מטוס שלישי צלל לתוך בניין הפנטגון; ולאחר כשעה התרסק מטוס רביעי בשדה פתוח בשנקסוויל, פנסילבניה, לאחר שנוסעי המטוס מנעו מהחוטפים לרסק אותו על בניין הקפיטול בוושינגטון.

לצד ההלם מהפיגוע הקשה, החלו לעלות שאלות. פרשנים במהדורות החדשות בטלוויזיה תהו איך ייתכן שדבר כזה קרה. כיצד גופי הביון במדינה לא הצליחו למנוע את המכה הקשה? אבל את קולונל שו, מתאר תומאס, העסיקה שאלה מעט שונה: האם יכול להיות שלסין היה איזשהו קשר למתקפה הזאת? שו ידע משהו על הקשר בין בין-לאדן לבין סין שהטריד את מנוחתו.

יצחק רבין ניצל את ביקורו בסין בשנת 1993 כדי להעלות את נושא התמיכה הסינית בגרעין האיראני | צילום: Manuel Seneta-AFP

החוזה בין סין לטליבאן

"המטוס הביא לקבול את המשלחת החשובה ביותר שזכה אי פעם לראות הטליבאן (נותן החסות של אוסמה בין-לאדן, א"ל)", כותב תומאס. היא כללה קצינים בכירים בצבא סין, וגם מנהלים של שתי חברות תקשורת סיניות גדולות: חואה-וויי ו-ZTE.

"המשלחת הגיעה לקבול כדי לחתום על חוזה שיספק לטליבאן ציוד הגנה אלקטרוני חדש", ממשיך תומאס, "הכולל מערכות התראה אלקטרוניות, מערכות נ"מ, ומערכות נשק שונות שיוציאו בן לילה את צבא הטליבאן מתקופת האבן".

"באותו יום חתמו הטליבאן והמשלחת הסינית על הסכם היסטורי", מציין תומאס. בתמורה למערכות הנשק, הטליבאן הורה למיעוט המוסלמי הפונדמנטליסטי הקשור אליו להפסיק את פעילותו הבריונות במערב סין.

לאחר פרסום הפרשה בוושינגטון פוסט ובוולסטריט ג'ורנל, דובר משרד החוץ של סין הכחיש כל קשר בין סין לבין הטליבאן. מסיבות ברורות, ממשלת סין לא רוצה להיתפס כמי שסוחרת באמצעי לחימה עם טרוריסטים, או בנשק להשמדה המונית עם משטרים אפלים כמו אלה של איראן או עיראק.

באותו יום ארור

באותו יום ארור של ה-11 בספטמבר, משחזר תומאס, "נזכר ג'ורג' טנט, ראש ה-CIA, בדברים שאמר קולונל שו במהלך חקירתו (כמה חודשים לפני כן, א"ל)".

במהלך חקירתו, התבקש קולונל שו על ידי הנשיא בוש לתאר כיצד שירותי הביון הסיניים מסייעים לטרור העולמי. "השאלה הזו הטרידה את הנשיא בוש, אחרי שלמד כי קודמו בתפקיד, ביל קלינטון, הורה להתנקש בבין-לאדן לאחר הפיגוע בשגרירות ארה"ב בניירובי (בשנת 1998, א"ל). אבל ההתנקשות נכשלה כיוון שבין-לאדן קיבל אזהרה מוקדמת משירותי הביון הסיניים", טוען תומאס על פי מקורות חסויים שאיתם דיבר.קולונל שו השיב ש"בין-לאדן ביקר בסין במהלך השנתיים האחרונות", מציין תומאס. הביקורים האלה, הוא מסביר, הובילו לבסוף לחתימת ההסכם ההיסטורי בקבול.
חודש וחצי לאחר המתקפה, דיווח עיתון הטלגרף הבריטי, כי "שין-חואה", סוכנות החדשות של המפלגה הקומוניסטית הסינית והשופר שלה, הפיצה סרטון דוקומנטרי המהלל את המתקפה "על האומה היהירה". הסרטון הופץ לציבור הרחב על גבי דיסק DVD בחנויות.

בסרטון מסביר הפרשן כי ניו יורק קצרה את מה שארה"ב זרעה במשך עשורים, כאשר העליבה אומות חלשות ממנה. "זו אמריקה שכל העולם רצה לראות", אמר הפרשן.